# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/20/

וזהו בחינת קריעת ים סוף בשביעי של פסח שהוא יום ששי לספירת העמר, כי יום הששי לספירה הוא בחינת יוסף הצדיק, בחינת יסוד, בחינת תקון הברית, כמובא (זהר ח"ב רעו:). ויוסף הוא בחינת תקון המשפט, בבחינת (תהלים פא, ו): "משפט לאלקי יעקב עדות ביהוסף שמו" וכו', כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי (זהר וישלח קעו:), ויעקב הוא בבחינת משפט, כמו שכתוב במקרא זה, וכמו שכתוב (תהלים צט, ד): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית". ועל־ידי־זה זכה יוסף לעמד בנסיון גדול ולא פגם בברית, כי עקר כבישת היצר זוכין על־ידי משפט, על־ידי ששופטין ודנין את עצמו בעצמו שבודאי אינו בדין לחטא נגדו יתברך הגומל לו כל הטובות ועתיד להפרע ממנו על הכל, כמו שאמר יוסף אז (בראשית לט, ט): "ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלקים", ועל־ידי־זה כבש את יצרו ומנע את עצמו מן העברה.

כי זה עקר המשפט - שהאדם צריך לשפט את עצמו, דהינו שישפט את עצמו תמיד איך ראוי לו להתנהג בכל יום ויום, ובפרט כשבא לידי איזה נסיון ומשקל שהיצר מסיתו לאיזה תאוה או מדה רעה, שאז עקר המשפט, שצריך לשפט את עצמו אם כך ראוי לו לעשות. ועקר הנסיון והמשקל הוא בתאות נאוף, שהוא רע הכולל, ושם עקר המשפט שצריך האדם להתירא מאד ממשפטו ודינו יתברך ולשפט את עצמו בעצמו, ולברח מן העברה, כמו שאמרו (אבות ב, א): 'הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה', וכמו שכתוב (תהלים קיט, נב): "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי" וכו', וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (סימן י תנינא), שצריך שיהיה להאדם ישוב הדעת, שיישב את עצמו היטב מה תכלית מכל התאוות וכו', שכל זה הוא בחינת משפט הנ"ל שעקרו הוא בתאוה הנ"ל. ויוסף זכה לבחינת משפט בשלמות, שעל־ידי־זה עמד בנסיון וכנ"ל: