# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/7/

וזה בחינת גדל האסור של חמץ, כי עקר גאלת ישראל ממצרים היה תלוי בהעשירות שזכו להוציא ממצרים שרש נפשם כנ"ל, כי על־ידי שהוציאו העשירות, שהוא שרש נפשם כנ"ל, ממצרים - על־ידי־זה יצאו ממילא נפשותם משם. וגם על־ידי העשירות נגדל שמם ונפשם, ועל־ידי־זה נתאוו נפשות רבים להכלל בהם, כי כל אחד מישראל צריך לעסק בבנין 'היכל־הקדש' המבאר בהתורה הנ"ל, דהינו לקרב נפשות להשם־יתברך. וכמו שהוא צריך לצאת מגלות נפשו - כמו כן הוא צריך לעסק להוציא אחרים עמו לקרב נפשות הרבה להשם־יתברך, כי זה עקר עבודת האדם - "להודיע לבני האדם גבורתיו" וכו' (תהלים קמה, יב), כמו שכתוב (דברים ד, ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך" שנאמר על התלמידים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כא:).

וזה עקר מצות זכירת וספור יציאת מצרים, כי יציאת מצרים הוא עקר התחלת התקרבות ישראל לה' יתברך, על־ידי כל האותות והמופתים אשר ראינו בעינינו אז, ועל־כן מצוה לזכר זאת ולספר מזה בכל יום, כמו שכתוב (תהלים קה, ב): "שיחו בכל נפלאותיו", כדי לקרב כל הנפשות שבעולם להשם־יתברך, כי זה היה עקר כונתו יתברך בכל המופתים הגדולים והאותות נוראות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים, אשר לא נשמעו ולא נראו מימות עולם, הכל כדי לגלות אלקותו ואדנותו וממשלתו לכל באי עולם, כמו שכתוב (שמות ט, טז): "ולמען ספר שמי בכל הארץ", וכתיב (שם י, ב): "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" וכו'.

ועל־כן כל התורה תלוי ביציאת מצרים, כמו שהתחיל בתחלת העשרת הדברות: אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו', וכמו שהזכיר יציאת מצרים בכמה וכמה מצוות, כי עקר התקרבות הנפשות להשם־יתברך לקים את כל דברי התורה הוא על־ידי ספור יציאת מצרים, דהינו על־ידי שמספרין גבורותיו ונפלאותיו שראינו בשעת יציאת מצרים, ואשר אנו רואים מאז ועד הנה, כי כל הנסים וכל הישועות הם בבחינת יציאת מצרים שכולל כל הגליות שמכנים בשם 'מצרים' (בראשית רבה טז, ד). נמצא, שיציאת מצרים הוא בחינת התקרבות נפשות להשם־יתברך, שהוא בחינת בנין היכל־הקדש הנ"ל, על־כן הזהרו אז מאד לשאל "איש מאת רעהו" וכו' "כלי כסף וכלי זהב" וכו' (שמות יא, ב), כדי לזכות לעשירות גדול בחינת רכוש גדול, כי העשירות שרש הנפש, שעל־ידי־זה עקר הגאלה שהוא התקרבות הנפשות להשם־יתברך, וכנ"ל.

וזה בחינת גדל האסור של חמץ שהוא אסור במשהו, כי חמץ בחינת כעס, בחינת (תהלים עג, כא): "כי יתחמץ לבבי", כי חמץ עולה בנפיחה על־ידי ששולט בו אויר ורוח העולם, זה בחינת כעס שהוא חרון אף, שהוא בחינת (משלי כה, כח): "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו", דהינו שאין עוצרין וכובשין את הרוח שבאף, ומניחין אותו להתחמץ בכעס וחרון אף, שהוא בחינת חמץ בחינת "כי יתחמץ לבבי", כי עתה צריכין לשמר את האכילה מאד שלא תשלט בה רוח העולם, כדי שלא יתהפך שפע העשירות שצריכין להמשיך עתה, שבזה תלוי עקר הגאלה, שלא יתהפך לכעס וחרון אף, חס ושלום, שהוא בחינת "אין מעצר לרוחו", כי אנו צריכין לעכב את הרוח מאד, דהינו לשמר את העסה מאד מרוח העולם שלא תתחמץ, חס ושלום, על־ידי־זה, שהוא בחינת כעס וחרון אף שרוצה להתגרות עתה, חס ושלום, מחמת שעתה נמשך שפע העשירות שהוא שרש הנפש, שבזה תלוי עקר הגאלה, כנ"ל.

ועל־כן חמץ בפסח במשהו, כי הוא תלוי במשהו, בחוט השערה, כי למעלה הכל קדש, רק למטה במשהו בעלמא כשפוגמין, חס ושלום, ואינם נזהרין מכעס, אזי נתהפך שפע העשירות לכעס, חס ושלום, ונעשה מ'חומה' - 'חמה'. נמצא, שהדבר תלוי במשהו, ועל־כן חמץ אסור במשהו, כי הלחם שהוא עקר האכילה של האדם הוא בחינת הפרנסה והעשירות, כי כל הפרנסה והעשירות - העקר הוא אכילת האדם שהוא עקר חיותו וקיומו, וכמו שכתוב (קהלת ו, ז): "כל עמל האדם לפיהו", וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות.

ועל־כן עתה צריכין לשמר את האכילה שהוא הלחם, שהוא בחינת הפרנסה והעשירות, צריכין לשמרו מאד מכעס, שהוא בחינת חמץ, וכנ"ל, כי זה ידוע ומבאר בזהר (אמור צז.) ובכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א), שבשעת יציאת מצרים היה עדין זהמת מצרים נאחז בהם ביותר, ועל־כן היה קשה להם לצאת אם לא על־ידי שהאיר עליהם השם־יתברך אור גדול ונפלא ביותר וכו', אבל צריכין לשמר האור הנפלא הזה מאד מאד.

וזהו בחינת גדל האזהרה על שמירת המצות, שהוא בחינת אור העליון והנפלא, כמו שכתוב (שמות יב, יז): "ושמרתם את המצות". כי השם־יתברך רחם עלינו בחמלתו הגדולה ומאיר עלינו עתה אור גדול ועליון מאד, שהוא בחינת שפע עשירות גדול, שעל־ידי־זה עקר הגאלה בחינת "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" וכו'. ומאהבתו הגדולה אותנו צוה עלינו לאכל מצה ולזהר מחמץ מאד, כדי שתכף כשמתחיל אור העליון שהוא שפע העשירות לירד לנו לזה העולם, תכף ומיד נציר אותו בבחינת מצה, קדם שיתחיל לשלט בו אויר ורוח העולם, שלא יהפכו אותו לבחינת חרון אף, לבחינת כעס, כי הם מתגרים מאד להפך שפע העשירות לכעס, בפרט עתה בהתחלת ההתקרבות, וגם עדין לא נטהרנו לגמרי מזהמת מצרים, וגם כי יורד אור גדול ושפע עשירות גדול מאד, על־כן הם ירצו להתגרות בזה, חס ושלום, ולהפכו לכעס. על־כן חמל עלינו השם־יתברך והזהירנו לשמר אכילתנו מחמץ במשהו - כדי לשמר האכילה והפרנסה בחינת העשירות מכעס, שהוא בחינת חמץ, בחינת חרון אף, בחינת "איש אשר אין מעצר לרוחו", וכנ"ל: