# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/8/

ועל־כן החמץ אסור שבעת הימים עד קריעת ים סוף. ואחר שביעי של פסח שנקרע הים - התר החמץ, כי מבאר בהתורה הנ"ל, שכשזוכין לחומה של עשירות אזי החומה הזאת שומרת את האדם מכעס, רק בתחלה כשיורד השפע של עשירות - הוא מתגרה מאד להפך שפע העשירות לכעס, ולפעמים מתגרה בו בכעס גדול כל־כך, עד שיוכל להפסיד לו גם החומה של העשירות, דהינו שאף־על־פי שכבר זכה לעשירות וזכה לבחינת חומה, אף־על־פי־כן יקלקל החומה של עשירות על־ידי התגברות הכעס ביותר, חס ושלום, על־כן בפסח שאז מתחיל השפע של עשירות לירד, אז צריכין שמירה גדולה מחמץ שהוא בחינת כעס.

ועל־כן עקר מצות אכילת מצה הוא בלילה הראשונה בעת יציאת מצרים, בעת שמקבלין הרכוש גדול, שאז צריכין לזהר ביותר לאכל מצה, שהוא ההפך מכעס שהוא בחינת חמץ, אבל אחר ההתחלה שהוא לילה הראשונה - אין חיוב לאכל מצה (ארח־חיים, סימן תעה, סעיף ז), אבל אף־על־פי־כן עדין צריכין לשמר את עצמו מחמץ, כי אף־על־פי שכבר זכינו לעשירות בעת יציאת מצרים, עדין לא קבלנו העשירות בשלמות, ועדין לא נגמר החומה של העשירות בשלמות, כי עדין אנו יראים מהמצרים שרוצים לרדף אחרי ישראל.

אבל בשביעי של פסח - שאז נקרע הים ואז נפלו המצריים לגמרי, ואז זכינו להעשירות בשלמות גדול ביותר, כי 'גדולה היתה בזת הים מבזת מצרים', כמו שכתוב: "תורי זהב" וכו' (שיר־השירים רבה א, יא), על־כן אז התר החמץ, כי אז כבר נשלם לנו החומה של העשירות על־ידי קריעת ים סוף בבחינת (שמות יד, כב): "והמים להם חומה", עד שאין יראים עוד מהם שלא יהפכו שפע העשירות לכעס, על־כן אז אחר שביעי של פסח, שהוא קריעת ים סוף - התר החמץ, כי כבר זכינו לחומה של עשירות בשלמות גדול ונפלא, עד שאין יכולין לקלקל החומה של העשירות על־ידי החמץ, וכבר נטהר רוח ואויר העולם, שאפלו הרוח הגדול השולט בחמץ - אין בו כח להכניס בו כעס וחרון אף, חס ושלום, כי כבר זכינו להחומה של העשירות בשלמות גדול, בחינת "והמים להם חומה" וכנ"ל, כי בודאי מה שהם יכולים לפעמים להתגרות, אף־על־פי שיש להאדם חומה של עשירות, הוא רק כשאין שלמות בהחומה, אבל בשביעי של פסח שזכינו לקריעת ים סוף, שאז נשלם בחינת החומה, בחינת העשירות בשלמות גדול, על־כן אין אנו מתיראים עוד מחמץ וכנ"ל, על־כן אחר־כך התר החמץ, וכנזכר לעיל: