# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/61/1/

כי איתא בדברי רבנו במאמר 'ויאמר בעז' (סימן סה), שיש שדה שגדלים בה אילנות, דהינו נפשות, והבעל השדה משגיח עליהם להשקותם ולגדלם וכו', ולהרחיקם שעור הראוי שלא יכחישו זה את זה, עין שם.

והנה אלו האילנות, שהם שרשי הנפשות, הם בחינת עשירות, כדאיתא במאמר 'גזלה' (סימן סט), שהעשירות הוא בבחינת ענפי האילנות ובהם גדלים הנפשות, וזהו בחינת הרחקות שגזרו חכמים שצריך האדם להרחיק ממונו מממון חברו כדי שלא יזיק אותו, דהינו מאחר שהממון הוא שרש הנפש, בחינת האילנות, על־כן צריך להרחיק בינו ובין ממון חברו, כדי שלא יכחיש אחד את חברו על־ידי שיתקרבו ביותר משעור הראוי. ועל־כן רב אלו הרחקות הם בקרקעות, כי שם עקר שרשי הנפשות, בבחינת (בראשית א, כד): "תוצא הארץ נפש חיה" כנ"ל. וזהו גם־כן אסור גזלה, כדי שלא יכנס אחד בגבול חברו צריך לעשות גבול והרחקה בין ממונו לממון חברו, שהיא בחינת הרחקות האילנות שלא יכחישו זה את זה כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה ה, ח): "הוי מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו" וכו', שהנביא מוכיח אותם על שהתקרבו זה לזה ולא עשו גבול והרחקה ביניהם כשעור הראוי, כנ"ל.

וזה בחינת אסור השגת גבול שהוא דיקא בארץ־ישראל, כי עקר שרשי הנפשות ישראל הם בארץ־ישראל, כידוע, ועל־כן שם צריך לזהר ביותר שלא יכנס אחד בגבול חברו, חס ושלום, כי הוא כלאים וערבוביא שמערבבין יניקת האילנות, כנ"ל: