# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/62/1/

על־פי המאמר המתחיל: 'בקרב עלי מרעים' וכו' המדבר מקריאת־שמע (סימן לו), עין שם.

כי יש עי"ן נפש בית יעקב, שבעים פנים לתורה, וכל נפש מישראל קדם שיש לה התגלות בתורה או בעבודה - צריך להצטרף בגלות של שבעים אמות, הינו בתאוותיהן, וכלליות התאוה של שבעים אמין היא תאות נאוף, וקדם שזוכין לאיזהו התגלות בהכרח להתנסות ולהצטרף בתאוה הכלליות של שבעים אמין ואחר־כך זוכין להתגלות התורה, בשביל זה כשקורין קריאת־שמע צריך להעצים עיניו, בבחינת (זהר משפטים צה.): 'עולימתא שפירתא דלית לה עינין' (עלמה יפה שאין לה עינים), כי קריאת־שמע הוא בחינת מלכות דקדשה וכו' שעומדת על שנים־עשר בקר שהם שנים־עשר שבטי יה, שהם שנים־עשר תבין שיש ב'שמע' ו'ברוך שם', עין שם כל זה היטב. ועל־כן על־ידי קריאת־שמע מלכות דקדשה נכנע מלכות הרשעה, שהיא תאות נאוף, ועל־כן אז סותמין עינים, להורות שנכנעין על־ידי־זה העין אמות, דהינו תאוה הכלליות הנ"ל. וזה שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", וכן שמשון הלך אחר עיניו, וכן נאמר בבלעם (שם כד, ג): "שתם העין", כי תאוה הנ"ל הוא בחינת פגם העין, כי היא תאוה הכלליות של שבעים אמות וכו', עין שם.

ועל־ידי התגלות התורה מוריד נשמתין חדתין לכל אחד לפי בחינתו, לפי תפיסת המחין שלו, כי תקון המחין על־ידי תקון הברית וכו', עין שם, כי זה כלל, שמפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט, רק כל אחד לפי הכלי שלו - כן הוא מציר האור לטוב ולברכה או להפך, חס ושלום, ועל־כן היה בלעם חפץ לציר האור לבחינת קללה, חס ושלום על־ידי קלקול הכלי שלו, כי היה משקע מאד בתאוה הנ"ל, שעל־ידי־זה הוא קלקול הכלי כנ"ל, אבל לא היה יכול מחמת שישראל היו שמורים מתאוה הנ"ל, כמו שהעיד עליהם הכתוב (תהלים קכב, ד): "שבטי יה" וכו', ועל־כן נצטיר האור לברכה. וזה שכתוב (במדבר כג, כ): "הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנו", עין שם כל זה היטב היטב: