# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/62/2/

וזה בחינת מצות הרחקת הנזק על כל אחד מישראל, שמטל עליו להרחיק הנזק מחברו, ואפלו ברשותו אסור עליו לעשות דבר שיגרם בו נזק לחברו וחיב להרחיק, כמו שנתנו רבותינו ז"ל (חשן־משפט סימנים קנד, קנה) שעור ההרחקה על כל דבר ודבר, והעקר הוא הזק ראיה, כי ענין הזק ראיה שיכולין להזיק על־ידי ראית העין - זה מבאר היטב על־פי המאמר הנ"ל. כי כל ההזקות שבעולם באין על־ידי בחינת השבעים אמות, כי הן הן מזיקי דעלמא, הינו על־ידי תאוה הכלליות הנ"ל שהיא תאות נאוף, שהוא פגם הדעת, ונפגמין כלי המחין, ועל־ידי־זה באים כל ההזקות, כי כשנפגמין כלי המחין על־ידי פגם התאוה של השבעים אמות כנ"ל, אזי נמשך ונצטיר השפע בבחינת 'מארת חסר', בבחינת (משלי ג, לג): "מארת ה' בבית רשע", כמבאר שם, עין שם, ומשם באים כל ההזקות, על־ידי הקללה, חס ושלום, השורה שם, על־ידי שנמשך ונצטיר השפע בבחינת קללה, חס ושלום, על־ידי פגם הכלי שנפגם על־ידי פגם תאוה הנ"ל של שבעים אמות. וזה בחינת הזק ראיה, שיכולין להזיק בראיה עצמה, כי תאוה הנ"ל של שבעים אמות נאחז בעינים כנ"ל, ועל־כן יכולים העינים בעצמם להזיק על־ידי הסתכלותם לבד, מאחר ששם נאחז השבעים אמות, הינו תאוה הנ"ל, שמשם הוא עקר קלקול הכלי שעל־ידי־זה נמשך קללה והזק, חס ושלום.

וזה בחינת ההזק הבא על־ידי ראית העינים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בלק ריא:) על בלעם: בכל מה דאסתכל אתלטיא, כי עקר הקללה וההזק חס ושלום, הוא רק על־ידי קלקול הכלי כנ"ל, וזה תלוי בעינים ששם נאחז התאוה של השבעים אמות, כנ"ל. ועל־כן בלעם שהיה משקע מאד בתאוה זו, על־כן היה רע־עין ובכל מה דאסתכל - אתלטיא, כנ"ל. ועל־כן זרעא דיוסף שהיה שומר הברית, והיה הכלי שלו בשלמות, על־כן אין עין הרע שולט בהם, כמו שכתוב (בראשית מט, כב): "בן פרת עלי עין", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות כ:).

ועל־כן צריך כל אחד מישראל להרחיק עצמו שלא להסתכל בשל חברו, שלא להזיקו בראיה, חס ושלום, כי כל אחד כפי מה שעדין לא נזדכך בשלמות מתאוה הנ"ל של שבעים אמות, כל אחד לפי בחינתו, כן יכול, חס ושלום, לגרם הזק בראית העינים כנ"ל. וכשסותם עיניו לבלי להסתכל בשל חברו - זה בחינת תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בחינת סתימת העינים כנ"ל, וכשמזיק את חברו בראיה, חס ושלום, הוא בחינת פגם הברית, כי נתן אחיזה להשבעים אמין על־ידי הסתכלותו בשל חברו, שעל־ידי־זה בא ההזק, כי עקר ההזק בא משם כנ"ל. אבל כשסותם את עיניו שלא להסתכל בשל חברו, כדי שלא לתן אחיזה להשבעים אמין החפצים להזיק תמיד - זה הוא בעצמו בחינת תקון הברית, כי עקר תקון הברית להכניע השבעים אמין שלא לתן להם שום כח ואחיזה, שזהו בחינת סתימת העינים להכניע השבעים אמין, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ס.) על פסוק (במדבר כד, ב): "וירא את ישראל שכן לשבטיו" וכו'; 'בקש להכניס בהם עין הרע וראה שאין פתחיהן מכונים זה כנגד זה, ואין עין הרע שולטת בהם, ועל־כן אמר (שם כד, ה): "מה טבו אהליך יעקב" וכו'. ולכאורה, איך מרמז בפסוק "שכן לשבטיו" שאין פתחי אהליהם מכונין ואין עין הרע וכו'? אך על־פי הנ"ל, כי מה שאין פתחי אהלי ישראל מכונין כדי שלא תשלט עין הרע, חס ושלום, זה בחינת תקון הברית כנ"ל, ותקון הברית הוא בחינת "שבטי יה עדות לישראל", שעליהם שוכן מלכות דקדשה העומדת על שנים־עשר בקר, כמבאר שם במאמר הנ"ל.

וזהו וירא את ישראל שכן לשבטיו - "לשבטיו" דיקא, בחינת תקון הברית, בחינת שבטי יה, שעליהם שכינת עזו כביכול כנ"ל, וזהו שכן, בחינת (שמות כט, מה): "ושכנתי בתוך בני ישראל". ועל־כן דרשו רבותינו ז"ל על זה הפסוק: 'ראה שאין פתחי אהליהם מכונים ואין עין הרע שולטת בהם', כי זהו בעצמו בחינת תקון הברית, בחינת שכן לשבטיו, מה שנזהרין מלהסתכל בשל חברו ואין עושין פתחיהן מכונים, כי מעלימין וסותמין העין משל חברו כדי שלא לתן אחיזה להשבעים אמין להזיק, חס ושלום, שזהו בעצמו בחינת תקון הברית, כנ"ל: