# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/62/3/

נמצא שהרחקת הזק ראית העין משל חברו הוא בחינת תקון הברית כנ"ל, וזה בחינת הרחקת כל הנזיקין, כי כל ההזקות שבעולם באים משם, מבחינת פגם הברית, פגם הכלים, שעל־ידי־זה נמשך הזק, חס ושלום, ועקר סלוק ההזק משל חברו הוא על־ידי ההרחקה, וענין הרחקה יש לרמז גם־כן על־פי הנ"ל, כי עקר ההזק בא מפגם הכלים, חס ושלום, שעל־ידי־זה נצטיר האור להפך, חס ושלום, לבחינת קללה והזק, וזה בא על־ידי פגם הברית כנ"ל. ועל־כן צריכין להרחיק מחברו כדי לסלק הנזק, כי עקר תקון הכלים הם על־ידי בחינת ההרחקה, כי פגם כלי המחין שמשם באים כל ההזקות, שהיא בחינת מלכות הרשעה, בחינת שבעים אמין, ומשם כל ההזקות, והעקר על־ידי פגם הכלים, כי תקון הברית הוא תקון כלי המחין, כנ"ל.

כי תקון הברית הוא בחינת תקון שבירת כלים, כידוע, [כי עקר השבירה היה באור העינים, והתקון היה על־ידי מלך השמיני, בחינת תקון הברית כידוע, והבן (עץ חיים שער ח, פרק א־ג)], כי עקר השבירה היא על־ידי בחינת רבוי אור, ועקר התקון על־ידי שמקבלין האור במדה, כביכול, ועל־כן העקר על־ידי שנתרבין, כביכול, הרבה כלים וצנורות לקבל האור במדה, כי כשנתרבין בחינת הכלים אזי יכולין לקבל האור במדה, על־ידי רבוי הכלים כביכול, ואזי נתתקן פגם בחינת שבירת כלים ונתבטל אחיזת הסטרא־אחרא, אחיזת הרע של השבעים אמין, ונתבטלין כל הקללות וההזקות, ונמשך ברכה ושפע טובה בכל העולמות על־ידי תקון רבוי הכלים כביכול, שעל־ידי־זה נמשך האור במדה, כנ"ל.

ועל־כן עקר תקון זה נעשה על־ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בחינת המשכת האור לתוך כלים, כביכול, כי עקר הכלים, כביכול, נעשים רק על־ידי התחתונים, כמובן ומבאר שם במאמר הנ"ל, שהאור היורד מלמעלה הוא אור פשוט, ולמטה נצטיר כפי בחינת הכלי שמתקן כל אחד, כי עקר תקון הכלי הוא תלוי במעשה התחתונים, ועל־כן עקר התקון תלוי בישראל עם קדוש, כי כל אחד ואחד מישראל הוא בחינת כלי להמשכת אלקותו יתברך למטה על־ידי מעשיו הטובים, ועל־כן כל מה שנתרבין ישראל - נתרבין הכלים, כביכול, ונתרבה שפע הקדשה ונתגלה ביותר אור גדלת אלקותו יתברך.

ועל־כן לא קבלו ישראל את התורה עד שהיו ששים רבוא (ספר הלקוטים, פרשת ברכה), כנגד ששים רבוא אותיות התורה, כי עקר התקון הוא על־ידי ישראל שקבלו את התורה, כי השם־יתברך שער בדעתו שאי אפשר לגלות אור אלקותו יתברך למטה, כי אם על־ידי ששים רבוא אותיות התורה שיקבלו ששים רבוא ישראל, כי כל אות מהתורה וכל אחד מישראל הם בחינת כלים וצמצומים להמשכת אלקותו יתברך, ועל־ידי כל הכלים האלו, כביכול, דיקא אז יכולים לקבל אור התגלות אלקותו יתברך. ועל־כן כל זמן שלא היה ששים רבוא ישראל - לא היה אפשר לקבל אור התורה למטה, כדי שלא יזיק רבוי האור, חס ושלום.

וזה שנאמר במצרים (שמות א, ז): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו וכו'. כי זה היה עקר התקון והתחלת הגאלה מגלות מצרים, כי עקר גלות מצרים היה בשביל תקון הברית - להכניע תאוה הכלליות של שבעים אמין, שהיא תאות נאוף, שהיא זהמת מצרים, ערות הארץ, שהיו משקעים בתאוה זו ביותר, כי מצרים היה ראש לכל הממלכות והיו כלולים מכל השבעים אמין, ועל־כן היו משקעים ביותר בהרע הכולל של השבעים אמין, הינו תאוה הנ"ל. ועל־כן כל הגליות מכנים בשם מצרים כמובא (בראשית־רבה טז, ד), כי הגליות של כל השבעים אמין הם כלולים במצרים שהיו משקעים בהרע הכולל של כל השבעים אמין, כנ"ל.

ועל־כן קדם שקבלו ישראל את התורה הכרחו להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים, שהוא בחינת רע הכולל של השבעים אמין, כדי לזכות אחר־כך להתגלות התורה, כמבאר שם במאמר הנ"ל, שכל אחד מישראל צריך להתנסות ולהצטרף בגלות של שבעים אמין שהיא תאוה הנ"ל, קדם שבא להתגלות התורה, כמו כן ממש הכרחו ישראל להיות בגלות מצרים, שהיא בחינת גלות שבעים אמין, ולהתנסות ולהצטרף שם - כדי לזכות אחר־כך להתגלות התורה.

ועל־כן הנסיון של יוסף הצדיק היה במצרים דיקא, כי שם עקר הגלות והצרוף הנ"ל, ועל־כן ירדו בשבעים נפש למצרים, כדי להכניע שבעים אמין הנ"ל, כי שבעים נפש בית יעקב הם כנגד רע הכולל של שבעים אמין הנ"ל. וישראל זכו לתקן שם פגם התאוה הנ"ל של השבעים אמין שנמשך מבחינת שבירת כלים. ועל־כן נאמר שם: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו' - זה בחינת התקון, כי על־ידי שנתרבו ישראל, נתרבו ונתוספו כביכול כלים וצנורות דקדשה לקבל האור במדה, שזהו עקר התקון, כנ"ל.

ועל־כן כשנתרבו ישראל עד שהיו ששים רבוא, ואז נגמר התקון ויצאו מגלות מצרים וזכו להתגלות התורה, ועל־כן הזכירה התורה מנינם כמה פעמים, ובפרט בשעת יציאתם ממצרים, כמו שכתוב (שמות יב, לז): "ויסעו מרעמסס כשש מאות אלף רגלי" וכו', כי עקר הגאלה ושלמות הקדשה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחינת תקון הכלים הנעשים על־ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בחינת זווג דקדשה כדי שיתרבו ישראל, והיא המצוה הראשונה שבתורה, כי כל עקר התגלות התורה תלוי בזה, על־ידי שנתרבין ישראל ונתרבין הכלים דקדשה ויכולין לקבל האור במדה, שזהו עקר התקון.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סד.) לענין השראת השכינה, שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל פחותים אחד אין השכינה שורה. כי השראת השכינה, הינו התגלות אלקותו יתברך, אי אפשר כי אם על־ידי רבוי הכלים כביכול, שהם נפשות ישראל, ועל־כן צריכים דיקא שלא יחסר אחד מהמנין, כי דיקא על־ידי כל אלו הכלים יכולים לקבל התגלות אלקותו שהוא בחינת השראת השכינה.

וזה בחינת (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך", ואמרו רבותינו ז"ל (ספרא קדושים ב'): 'זה כלל גדול בתורה'. כי צריכים לאהב את רעהו כנפשו כדי שיכלל בכל נפשות בית ישראל, ואז אפשר להמשיך התגלות אלקותו יתברך למטה, שזה עקר כלל התורה, כדי לגלות אורו יתברך, וזה אי אפשר כי אם על־ידי כל ישראל, כי כל אחד בעצמו אי אפשר בשום אפן להמשיך האור כדי שלא יזיק לו הרבוי חס ושלום, אבל על־ידי כלל ישראל יכולין לקבל האור במדה, כנ"ל. ועל־כן צריכים לאהב כל אחד מישראל כנפשו, כדי להיות נכלל עם כלם, כדי שנוכל להמשיך האור הגדול כביכול כנ"ל על־ידי רבוי הכלים כביכול, הנעשין על־ידי כל אחד ואחד מישראל, כנ"ל. נמצא, שעקר התקון הוא על־ידי רבוי הכלים הנעשין על־ידי כלל ישראל, ועל־ידי־זה נסתלק ההזק ונמשך ברכה, כי זה תלוי רק בתקון הכלים, כנ"ל.

וזה בחינת ההרחקה שצריך להרחיק עצמו כדי לסלק ההזק, זה בחינת התרחקות תחלת ההתקרבות, כי עקר תקון הכלים, כביכול, נעשה על־ידי בחינת התרחקות, כי גדל ההתקרבות הוא בחינת רבוי אור, חס ושלום, ועל־כן צריכין בחינת התרחקות כדי שיהיו נעשין הכלים, כי עקר הכלים על־ידי בחינת התרחקות. וזהו התרחקות תכלית התקרבות, כי על־ידי־זה דיקא נעשין הכלים, כביכול, שעל־ידי־זה מקבלין האור שהוא עקר ההתקרבות. וכן בין ישראל בעצמן צריכין בחינה זו, כי 'קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלו חד' (זהר אחרי עג.), וכל אחד מישראל הוא חלק אלקי ממש, ועל־כן לפעמים צריכין הרחקה בין ישראל לחברו בשביל סלוק ההזק, כי רבוי ההתקרבות יוכל להזיק, חס ושלום, כי רבוי ההתקרבות הוא בחינת רבוי האור, שמשם עקר ההזק, חס ושלום, הבא משבירת כלים כנ"ל, כי עקר הכלים נעשין מבחינת ההרחקה כנ"ל. וזה בחינת ההרחקה כדי לסלק ההזק, כדי שיהיו נעשין הכלים במדה, שעל־ידי־זה ממשיכין ברכה ונסתלק ההזק, כנ"ל: