# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/62/6/

ההרחקה בשביל סלוק ההזק, כי על־ידי ההרחקה נעשין הכלים, כנ"ל. וזה בחינת מה שמובא בתקונים: כל אתון חזרין אנפין דא מן דא, ב' חזרת אנפהא מן א', ג' מן ב' וכו', עין שם, וכל דא בגין ערין דאנון לקבליהון, ורזא דמלא "ואיש כי יקח את אחתו" וכו', עין שם עוד. ואמאי? אלא רזא דמלה (שמות לג, כג): "וראית את אחרי". ואמאי חוזרין אנפין? בגין ערין דאנון לקבליהו, א' לקבלה ארור, דאיהו ערוה, ועליה אתמר "ארור שכב עם אחתו" וכו'. אבל אתון קדישין חזרין אנפיהו וכו', עין שם בתקון ל"ד (דף עז.). כי האותיות הם צמצומים, והם בחינת כלים להתגלות אלקותו יתברך, כי עקר התגלות על־ידי אותיות התורה, ועל־כן הם מחזירין אנפין דא מן דא, בבחינת "וראית את אחרי" וכו', שזה בחינת התרחקות והחזרת פנים, שהוא תכלית ההתקרבות כדי שלא יזיק רבוי האור, כנ"ל.

וזה בחינת אסור עריות, שרב אסור עריות הוא בקרובות דיקא, כי זווג דקדשה הוא בחינת המשכת האור לתוך כלים וצמצומים כנ"ל, ועל־כן אסור בקרובות, כדי שלא יתגברו הערין זהמת הנחש שאחיזתם משבירת כלים הבא על־ידי רבוי האור, ועל־כן הקרובות אסורות באסור ערוה, כי הם פגם הברית, פגם הכלים, כנ"ל. וכל זה מרמז בלשון התקונים הנ"ל, עין שם והבן. גם בסוף התקון הנ"ל מדבר מקוצא דאות ד' דאחד "וסוד אחר אל תגל" (משלי כה, ט), שכל זה הוא בחינת תקון הברית המבאר בדברי רבנו במאמר הנ"ל, כמובן בלשון רבנו ז"ל שמצאנו אחר־כך. וזהו גם־כן בחינת ההרחקה בשביל סלוק ההזק, כדי שיהיו הכלים כתקונם, שעל־ידי־זה נסתלק ההזק ונמשך שפע טובה וברכה בכל העולמות, ברוך ה' לעולם אמן ואמן: