# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/63/2/

וזה בחינת הרחקות שתקנו חכמינו ז"ל בין אחד לחברו כדי שלא יזיק את חברו, כי כל ההזקות נמשכין מהקלפות, שנמשכין מבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים, שמשם אחיזת הקלפות, שמשם באין כל ההזקות שבעולם. ושבירת כלים זה בחינת פגם ההתפתחות הידים הנ"ל שבזה תלויים כל העברות, בבחינת (תהלים פח, ו): "כמו חללים שכבי קבר והמה מידך נגזרו" וכו', עין שם.

כי עקר התקון הוא להמשיך חיות מלמעלה למטה לכל העולמות כלם בהדרגה ובמדה באפן שיוכלו לקבל, שזהו בחינת התפתחות שתי הרוחות הנ"ל - רוחא דלתתא מן רוחא דלעלא, שהם בחינת שתי יודין הנ"ל, שזהו בחינת "פותח את ידך", כנ"ל.

כי כשיש רבוי אור, חס ושלום, אזי אין הכלים יכולין לסבל רבוי האור, ואזי נסתלק כל האור למעלה, שזהו עקר בחינת המיתה, בחינת שבירת כלים, כידוע. והכלל, שעל־ידי כל המצו‍ת שאנו עושין - על־ידי־זה אנו עושין כלים לקבל האור, ועל־ידי־זה אנו מוציאין מכח אל הפעל, ולהפך על־ידי עברות, חס ושלום, מקלקלין הכלים ואין יכולין לקבל האור, ואזי חוזר האור למעלה, ונסתלקה היוד דלתתא וחוזרת ונכללת בהיוד דלעלא, וחוזר הפעל עד הכח, וכאלו מחזיר העולם לתהו ובהו, חס ושלום. ועל־כן הפגם בבחינת התפתחות הידים הנ"ל שהם בחינת מוציא מכח אל הפעל, כנ"ל: