# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/63/3/

וזה בחינת הרחקת הנזק, כי צריך כל אחד להרחיק עצמו מחברו כדי שלא יזיק את חברו, כי כל אחד מישראל עם חברו הם בבחינת שתי הרוחות הנ"ל, כי אין שני בני אדם שוין, וכל הנשמות הם זה למעלה מזה, כמבאר במקום אחר (סימן כה; ועין בהלכות עדות הלכה א'), והתחתון נגד העליון הוא בבחינת רוח דלתתא נגד רוח דלעלא, וכשנכללין ונתקרבין זה לזה יותר מדאי - הוא בחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם כל ההזקות כנ"ל, כי נפגמין בחינת התפתחות הידים שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, שזה עקר התקון וזה נפגם על־ידי רבוי ההתקרבות יותר מדאי. ועל־כן תקנו חכמינו ז"ל הרחקות בין אחד לחברו, שזהו בחינת התפתחות הידים, בחינת פתח והבדל והרחקה בין הרוחות כדי שלא יהיה רבוי אור, כדי שלא יזיק אחד את חברו, כי משם כל ההזקות, כנ"ל: