# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/63/5/

נמצא ששני עינים הם בחינת שני היודין הנ"ל, שהם בחינת כח ופעל וכו' כנ"ל, ועל־כן עקר ההרחקה, שהוא בשביל התפתחות שתי הרוחות הנ"ל כנ"ל, עקר ההרחקה היא להרחיק מהזק ראיה, שלא יזיק בראית עיניו, כי בעיניו יכול להזיק ביותר, ועל־כן צריכין לשמר עצמו מעין הרע שזה הזק ראיה, כי עקר החיות של האדם ושל כל דבר שבעולם הוא על־ידי הרוח דלתתא, שהוא בחינת פעל, שמקבל ומושך חיות מהרוח דלעלא, ואם חס ושלום יסתלק מאיזה דבר בחינת הרוח דלתתא - זהו שבירתו ומיתתו, כי נסתלק החיות ממנו. ועל־כן עקר המשכת החיות של כל הדברים שבעולם הוא מבחינת התפתחות שתי הרוחות הנ"ל כנ"ל, וכשנפגם חס ושלום התפתחות שתי הרוחות הנ"ל, שזהו בחינת פגם העברות, בחינת (תהלים פח, ו): "והמה מידך נגזרו", אזי נסתלק החיות, כי 'רשעים בחייהן קרויים מתים' (ברכות יח:), כנ"ל.

ועל־כן הכל תלוי בעינים שהם בחינת שתי הרוחות כנ"ל, שכשמביט בחברו חס ושלום בעין רעה, שהוא בחינת כעס שנקרא רעה, כמו שכתוב (קהלת יא, י): "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך", שזהו בחינת "כעשן לעינים", שהוא החרון אף שמקלקל העינים, שמקלקל תקון הבריאה שהוא בחינת התפתחות שתי הרוחות הנ"ל, ועל־כן על־ידי עין הרע יכולין להזיק לחברו הרבה. כי על־ידי ההבטה בעין רעה - יכול חס ושלום להוציא ולסלק החיות מהדבר שמביט בו, כי כל החיות נמשך מבחינת העינים, כנ"ל.

כי עקר השבירה היתה באור העינים, כידוע (עץ־חיים, שער ח, פרק א). ועל־כן כל התורה כלה תלויה בעינים, כי התחלת התורה 'בראשית' שהוא תלת גונין דעינא ובת עין, כי 'תמן ראשי תמן בת', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יג), וכמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכו'. כי עקר כלל כל התורה שהוא בחינת התפתחות שתי הרוחות הנ"ל, להוציא החיות הנמשך מלמעלה מכח אל הפעל כנ"ל, זה נמשך על־ידי תקון עינים שהיא בחינת שתי יודין, כנ"ל: