# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/63/6/

וזה שכתוב (במדבר כד, ב): וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים, ודרשו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ס.): 'בקש להכניס בהם עין רעה וראה שאין פתחיהן מכונין זה לזה' וכו', כי בלעם היה לו עין רעה, ועל־כן נאמר בו (במדבר כד, ג): "שתם העין", כי פגם בהתפתחות שתי הרוחות, שהם בחינת שתי עינים, וחזר היוד דלתתא למעלה, ועל־כן נסמית עינו ולא נשאר לו רק עין אחת, שזהו עקר הפגם כשנסתלק החיות שלמטה כנ"ל, אבל מחמת שראה שישראל נזהרין להרחיק אחד מחברו כראוי, כי אין פתחיהן מכונין זה כנגד זה, 'פתחיהן' דיקא, בחינת פתח הנ"ל - שלא לפגם בבחינת הפתח הנ"ל על־ידי רבוי אור, חס ושלום, על־כן היו נזהרין שלא יהיו פתחיהן מכונין, כדי להרחיק אחד מחברו מהזק ראיה, כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה, על־כן לא היה יכול להכניס בהם עין רעה.

וזהו וירא את ישראל שכן לשבטיו - שאין פתחיהן מכונין כנ"ל ומרחיקין עצמן כראוי כנ"ל, אזי ותהי עליו רוח אלקים - "רוח אלקים" דיקא, בחינת הרוח והחיות הנ"ל שהוא בחינת 'רוח אלקים", בחינת רוחו של משיח הנזכר לעיל, שהוא בחינת (בראשית א, ב): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" - 'דא רוחו של משיח', כידוע (בראשית רבה ב, ד), כי רוח הנ"ל היא בחינת רוח של משיח שנמשך אז כדי להפך הקללה לברכה, על־ידי שלא היו פתחיהן מכונין והיו נשמרין מעין רעה, הינו לקבל האור, שהוא בחינת יוד דלתתא, רוח דלתתא, שנפתח מיוד דלעלא, שהוא בחינת שתי עינים, שתי יודין, לקבל זה האור בהדרגה ובמדה, שלא יחזר ויסתלק הרוח דלתתא למעלה על־ידי רבוי הראיה, שהוא בחינת רבוי אור, שבשביל זה צריכין להתרחק עצמו מלהסתכל על חפציו של חברו וכנ"ל: