# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/63/8/

וזה בחינת המחצה שצריכין השתפין לבנות כשחולקין עצמן, כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה (חשן־משפט, סימן קנז, סעיף א). כי המחצה הוא בחינת ואו שבתוך האלף שמפסקת בין שני היודין שעל ידה עקר התקון, כי על־ידי־זה נמשך האור מכח אל הפעל, מרוח דלעלא לרוח דלתתא כנ"ל, שזהו בחינת המחצה שבין השתפין שהם בחינת שתי הרוחות, שני יודין, כי בכל אחד מישראל מלבש בחינת יוד, שהוא בחינת הנשמה הקדושה המלבשת בו, שהיא בחינת יוד. ועל־כן אלו השתפין שהם בחינת שני יודין, שני רוחות, צריכין להרחיק ביניהם כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה על־ידי רבוי האור, חס ושלום כנ"ל. ועל־כן צריכין לעשות מחצה ביניהם, שהוא בחינת ואו - שעל ידה מוציאין מכח אל הפעל.

כי אי אפשר להוציא מכח אל הפעל כי אם על־ידי החשק והכסופין שנעשין על־ידי המניעות, כי המניעה היא בשביל החשק, וכל מה שמתגברים על האדם המניעות ביותר חס ושלום - צריך שיגביר החשק ביותר, ועל־ידי התגברות החשק והרצון - על־ידי־זה משבר המניעות כנ"ל, נמצא שדיקא על־ידי המניעות מוציאין מכח אל הפעל, כי על ידם מתגבר החשק, שעל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. ואלו המניעות הם בחינת מחצות, כי המניעה היא כמו מחצה שחוצצת ומפסקת בפני האדם ואין מנחת אותו לעשות הדבר שבקדשה שרוצה לעשות, שזהו בחינת תשעה רקיעין המבאר שם, כי המניעות הם בחינת רקיעין שהם בחינת מסך המבדיל, בחינת מחצה המפסקת כנ"ל, ועל־ידי אלו המניעות, שהם בחינת מחצות המפסיקות, על ידם דיקא מוציאין מכח אל הפעל, כי על ידם מתגבר החשק, כנ"ל.

כי באמת המניעות הם טובה גדולה להאדם, כי בלעדם לא היה אפשר להוציא מכח אל הפעל, כי עקר התקון להוציא מכח אל הפעל הוא בחינת התפתחות שתי הרוחות הנ"ל, ולפתח ולחתך יוד תתאה מיוד עלאה, וזה אי אפשר כי אם על־ידי כלים דקדשה שעושין כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה, כדי שלא יהיה רבוי השמן שגורם כבוי הנר, חס ושלום. ואלו הכלים נעשין על־ידי המניעות, שעל־ידי שיש להאדם מניעות קדם שמוציא מכח אל הפעל איזה דבר שבקדשה, והוא מתגבר ומשברם על־ידי התגברות החשק, אזי נעשין מכל המניעות מחצות וכלים דקדשה לקבל בתוכם האור בהדרגה ובמדה, שזהו עקר התקון של בחינת התפתחות שתי הרוחות הנ"ל, שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל, כי המניעות שהם בחינת רקיעין, בחינת מחצות המפסיקות ומונעין מן הקדשה, אחר־כך כשזוכין לשברם, אזי נתהפכין המניעות ונעשה מהם מחצות קדושות, שעל ידם עקר התקון, שעל ידם מקבל האור בתוך הכלים בהדרגה ובמדה. וכל מה שהיה לו מניעות יותר בתחלה - זוכה אחר־כך שיהיו לו כלים קדושים הרבה יותר לקבל האור בתוכם, וכמו שאמר רבנו ז"ל (סימן קפה) שעל־ידי שהאדם נתקרב להשם־יתברך על־ידי מניעות רבות שהתגברו עליו ושברם, על־ידי־זה נעשה כלי אחר־כך לקבל בתוכו הקדשה, הינו כנ"ל.

וכן אמר עוד, שמכל המניעות שיש להאדם בתחלה קדם שזוכה לעשות הדבר שבקדשה אחר־כך כשזוכה לגמרו ולעשותו נעשה מכל מניעה ומניעה דברים גבהים מאד, וכנ"ל, כמבאר בשיחות הר"ן (סימן יב), הינו כנ"ל, כי אחר־כך נעשין מהמניעות דיקא כלים יקרים וקדושים לקבל האור בתוכו בהדרגה ובמדה, שזהו עקר התקון, כנ"ל.

ועל־כן אי אפשר להוציא מכח אל הפעל שום דבר שבקדשה כי אם על־ידי מניעות, כי עקר התקון לעשות כלים לקבל האור כדי שלא יחזר האור למעלה והכלים נעשין על־ידי המניעות כנ"ל, ובשביל זה נשלח האדם לעולם הזה השפל העכור והמגשם שהוא מלא מניעות המונעין מעבודת ה', כדי שישבר המניעות ויזכה אחר־כך לקבל אורות גדולים על־ידי רבוי הכלים והמחצות דקדשה שזכה לעשות על־ידי המניעות דיקא שזכה לשברם.

וזהו מעלת הצדיקים על המלאכים, כי המלאך אינו יכול לזכות לקבל אור כזה כמו הצדיק, מחמת שאין לו כלים לקבל בתוכו מחמת שלא היה להם מניעות, אבל הצדיקים שהיו בזה העולם והיה להם מניעות רבות בלי שעור בכל יום ויום והתיגעו עצמן ביגיעה גדולה ושברו המניעות, על־ידי־זה זוכין שנעשין מהמניעות כלים ומחצות קדושות לקבל בתוכם האור הגדול, שיזכו כל אחד ואחד כפי רבוי המניעות שזכה לשברם, כי 'לפום צערא אגרא' (אבות ה, כב).

ועל־כן כל השכר של הצדיקים נקרא בשם היכלות ומחצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שזוכין לכמה היכלות ועולמות, ואמרו (בבא־מציעא פג:): 'כל צדיק וצדיק יש לו מחצה בפני עצמו', וכמו שאמרו (בבא־בתרא י:): 'הרוגי לד אין כל בריה יכולה לעמד במחצתן', כי עקר כל קבול השכר של הצדיקים והכשרים, הכל הוא בשביל המניעות שהיו להם שסבלו צער גדול קדם ששברו אותם, והמניעות הם מחצות המבדילות כנ"ל, ועל־כן זוכין אחר־כך שנעשין מהמניעות דיקא מחצות קדושות, שזהו עקר קבול שכרם, כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ירושלמי שבת פרק ב': 'עתידין צדיקים שיהיו מחצתם לפנים ממלאכי השרת' וכו', 'מחצתן' דיקא, כי מחמת שהיו להצדיקים בעולם הזה מניעות רבות שהם מחצות המפסיקות מן הקדשה וזכו לשברם, על־כן יזכו שיהיו נעשין מהם בעולם הבא מחצות מצחצחות, מחצות קדושות לפנים ממלאכי השרת, כי לא היו להם מניעות, כנ"ל: