# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/64/11/

הכלל, מי שרוצה לחוס על חייו ולהסתכל על התכלית למען ייטב לו לעד, צריך להשתדל בכל כחו שיהיה על כל פנים שכן לכל מקום שמוצא איזה קבוץ של כשרים ויראי ה' המקרבים לצדיקי אמת העוסקים לגשת אל הקדש ולהתפלל בכונה ובכח וכו', כי צריכין לזהר מאד להיות נטפל לעושי מצוה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ט.): 'קל וחמר שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה' וכו', וכמו שאמר דוד (תהלים קיט, סז): "חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך" וכנ"ל. כי אין ערך להעבודה שיעבד האדם בעצמו אפלו כל היום, אם הוא חלוק מיראי ה' האמתיים, לנקדה טובה אחת שעושה כשמצטרף ומתחבר לקבוץ היראים באמת, כי 'טוב לצדיק טוב לשכנו', כי כשמתחבר לקבוץ הכשרים והיראים הוא בבחינת תוספת שכן אליהם, שעל־ידי־זה מתרבה ומתגדל בית התפלה אלפי אלפים ורבי רבבות לאין קץ, כנ"ל.

ועל־כן מתגבר ומתגרה הבעל־דבר מאד מאד לארכו ולרחבו להרבות מחלקת על הצדיק הגדול האמתי העוסק בזה לצרף ולבנות עצם רבוי בתים הקדושים הנפלאים הנ"ל, על־ידי שמקבץ ומוסיף בכל פעם נפשות השכנים על הקבוץ הקדוש כנ"ל, כי אם לא היה מחלקת - היו מתרבין הבתים של התפלה כל־כך על־ידי תוספת שכנים הרבה עד שכבר היו כל הטובות לישראל.

וזה עקר מחלקת קרח ועדתו על משה רבנו שהוא בכל דור ודור, כי בכל מקום שיש מחלקת יש בהם ניצוצי קרח דתן ואבירם, כמובא בספר האלף־בית (ספר המדות, אות מריבה, סימן פד), כי כל צדיק אמתי הוא בחינת משה, והחולקים עליו הם בחינת קרח ועדתו שהיה בהם ר"נ ראשי סנהדראות, וכמו שכתוב (במדבר טז, ב): "נשיאי עדה" וכו':