# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/64/5/

ועקר צרופי האותיות הוא על־ידי בחינת הראיה שכלולה מטנת"א (טעמים, נקודות, תגין, אותיות), שהוא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין. כי האותיות שבכל דבר שבהם נברא כלולים מטנת"א שהם בחינת ראיה. ועל־כן עקר האמנות על־ידי ראיות עינים, כמו שכתוב (שמות כה, מ): "וראה ועשה בתבניתם" וכו'. כי הראיה בחינת חכמה, כמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם". ועל־כן צריך להיות טוב עין, בחינת (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יברך", כי ההזק בחינת שבירת כלים, שהוא פזור ובלבול הצרופי אותיות שנמשך מקלקול הראות, ועל־כן יכולין להזיק בראיה לבד, כי על־ידי רע־עין נתבלבלין ונתפזרין הצרופים, שעל־ידי־זה ממילא נשבר ונתקלקל הכלי או החפץ, חס ושלום.

וזה (במדבר כד, ב): וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים, ופרש רש"י: 'ראה שאין פתחיהן מכונין עלה בלבו שלא לקללם', ואז אמר: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל", ופרש רש"י שם: 'מה טבו אהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכונין וכו'. דבר אחר: מה טבו אהליך - שילה ובית עולמים' וכו', שני הפרושים אחד, כי על־ידי שאין פתחיהן מכונין והם בבחינת שכן טוב ואין שכן מזיק לחברו בראיתו, ועל־ידי־זה נתרבה בית התפלה ברבוי עצום על־ידי השכנים כנ"ל, על־ידי־זה בעצמו: מה טבו אהליך וכו' משכנתיך וכו', דהינו הבית־המקדש שהוא בית התפלה כל בנינו דיקא על־ידי השכנים טובים על־ידי שאין פתחיהן מכונין ואין מזיקין זה לזה בראיתן, כי על־ידי שכן טוב נתרבו בתי התפלה שהוא בחינת הבית־המקדש לאין קץ, כנ"ל. ועל־כן מהמשכן דיקא נלמד 'טוב לצדיק טוב לשכנו' וכן להפך, כמובא בפרוש רש"י בפרשת "במדבר" בפסוק "משפחות בני קהת" וכו' (ג, כט) ובפסוק "משה ואהרן ובניו" וכו' (שם לח), עין שם, כי עקר המשכן שהוא בית התפלה נבנה מתוספת שכן טוב על קבוץ ישראל, שעל־ידי־זה נתרבו בתי התפלה לאין קץ, כנ"ל: