# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1048/64/8/

ובוא וראה גבורת ה', שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש־ברוך־הוא, כי אצל האדם כשבא אצלו שכן והוא מכניסו לביתו - צר לו המקום, כי נעשה דחק בביתו מחמת שנתוספו דיורים, מכל שכן כשמאסף שכנים הרבה לתוך ביתו, שכל מה שנתוסף שכן - יותר צר במקום יותר, אבל בקדשה בענין תפלה הנ"ל, כל מה שנתוסף שכן להראש־בית על הקבוץ הקדוש לא די שאין המקום צר, אף גם אדרבא! כל מה שנתוסף שכן נתרבו ונתוספו בתי התפלה יותר ויותר כפלי כפלים הרבה יותר מבתחלה, וגם כל בית ובית גדול יותר מבתחלה, כי למשל, כשמתחלה לא היה רק חמש אבנים ולא בנו רק מאה ועשרים בתים, כשנתוסף עליהם עוד אבן אחד, דהינו נפש אחת, אזי נתוספין הבתים הרבה ונעשים ששה פעמים מאה ועשרים, דהינו שבע מאות ועשרים צרופים, [כמבאר אצלנו באור ענין זה במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן מג)].

נמצא שעל־ידי אות אחת הששי, דהינו נפש אחת שנתוסף, נתרבו ששה פעמים כמו כל הבתים שהיה מתחלה, שהם ששה פעמים מאה ועשרים, דהינו שבע מאות ועשרים, וגם כל בית ובית גדול מבתחלה, כי בתחלה לא היה כל בית ובית מהמאה ועשרים בתים כי אם של חמשה חמשה אבנים, ועכשו על־ידי אות ונפש הששית שנתוספה שנתרבו הבתים עד שבע מאות ועשרים, עכשו כל בית ובית הוא של ששה אבנים. וכן להלן כשנתוסף על הששה אבנים עוד אבן אחת, אז נתרבין הבתים ונעשין שבע פעמים שבע מאות ועשרים, דהינו חמשת אלפים וארבעים, וגם כל בית גדול יותר, כי עכשו כל בית ובית של שבעה אבנים. וכן להלן יותר ויותר, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כמובא בספר יצירה (פרק ד) לענין האותיות והתבות.

ומשם תלמד נוראות ה' ונפלאותיו עד אין חקר לענין הנפשות, כמה וכמה שעשועים ובנינים נפלאים נתוספים ונתרבים על־ידי שנתוסף שכן להקבוץ של ישראל הקדוש, וכמה וכמה צריכין לרוץ בכל כחו כהרף עין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולכל מקום שאומרים שם דבר שבקדשה, כדי שיזכה להיות שכן ולהצטרף להקבוץ הקדוש של ישראל, כי על־ידי שיתוסף הוא עליהם - יתרבו בנין הבתים לאין קץ, מכל שכן וכל שכן כשבלעדו לא היה מנין, ועל ידו יתהוה מנין עשרה, שאז בודאי אין שעור למה שמרויח על־ידי־זה, כי כל הבנין של הקדשה יגמר על ידו. ועל זה אמר דוד המלך, עליו השלום (תהלים קיט, סג): "חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך", כמו שדרשו רבותינו ז"ל, שאמר שלכל דבר שבקדשה שנמנו חבריו נתחבר אליהם, כדי שיתגדל ויתרבו בניני הבתים הקדושים עד אין חקר וכנ"ל, ולהפך חס ושלום, להפך, ועליו נאמר (קהלת א, טו): "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות", ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות כו.): 'זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם', בודאי זה הקלקול וההפסד אי אפשר לתקן, כי אפלו אם יעשה אחר־כך המצוה לבדו, אף־על־פי שגם זה טוב מאד, אף־על־פי־כן 'אינו דומה מעטים המקימין את התורה למרבים' וכו', כמו שפרש רש"י בפרשת "בחקותי", כי אם היה מצטרף ונמנה עמהם היו מתרבים הבתים לאין קץ, כנ"ל.

ומחמת זה בעצמו אמרו רבותינו ז"ל: 'אינו דומה מעטין המקימין את התורה למרבים' וכו', כמו שפרש רש"י על פסוק (ויקרא כו, ח): "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו" וכו', שהקשה, 'וכי כך הוא החשבון', כי בודאי כל מה שהם הרבה יותר נתרבין הבתים בלי שעור, לא לפי חשבון הפשוט שנתרבו האנשים, שלפי חשבון זה מאה הוא עשרים פעמים חמשה וראוי שירדפו שני אלפים כמו שהקשה רש"י שם, אבל באמת אינו דומה מעטין המקימין התורה למרבין, כי כשיש מאה יתרבו הבתים אלפי אלפים ורבי רבי רבבות עד אין חקר מה שאין הפה יכול לדבר וכנ"ל לפי חשבון של הצרופים הנ"ל, על־כן יכולין לרדף הרבה הרבה יותר מכפי החשבון הפשוט וכנ"ל, והבן: