# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/61/

כשאין אחד מחזק כההיא ארבא וכו', כל דאלים גבר, ופרשו, כי מי שהוא שלו בודאי ימסר נפשו ביותר ויתגבר (חשן משפט, סימן קלט, סעיף א, ובש"ך שם, סעיף קטן ו, ובסמ"ע סעיף קטן ב).

והענין על־פי מה שכתב רבנו (סימן סט), ומובא לעיל, כי שרש הנפש הוא בהממון, נמצא, זה שהחפץ הוא שלו - שם הוא שרש נפשו, ועל־כן בודאי יתגבר על החפץ ויטלו, כי נתוסף לו כח וגבורה וחיות על־ידי החפץ עצמו, מאחר ששם שרש נפשו וחיותו, ועל־כן כשבא אל החפץ - אזי נתוסף לו כח וחיות על־ידי החפץ עצמו כנ"ל, ועל־ידי־זה בודאי יוכל להתגבר על חברו שאינו שלו, ואין שם שרש נפשו, אדרבא, טבע הנפש לצמצם עצמו לבלי להניח עצמו להגזלן לטלו, כמבאר שם במאמר 'גזלה', ועל־כן בודאי לא יהיה כח לחברו הגזלן לטלו מידו, כי אין שם שרש נפשו, כנ"ל:

גם כי עקר הכח וגבורה הוא על־ידי בחינת שמירת הברית, כי הברית נקרא 'בעז' - 'בו עז, בו תקפא' (תקוני זהר, תקון לא, עה.), בבחינת (שופטים ח, כא): "כי כאיש גבורתו", וזה שרוצה לגזל הוא בבחינת פגם הברית, כי הגזלן הוא כאלו בא על אשתו ממש, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם, נמצא שהוא בבחינת פגם הברית, שמשם החלישות כנ"ל, ועל־כן בודאי לא יוכל להתגבר נגד חברו שהוא שלו שהוא בבחינת שמירת הברית נגדו, כי העשירות הוא בבחינת שמירת הברית שהוא שלמות הנפש, ועל־כן פסקו 'כל דאלים גבר', כי בודאי יתגבר זה שהוא שלו, כנ"ל: