# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/62/1/

על־פי המאמר 'ויהי מקץ' המדבר מזכרון (סימן נד), עין שם. כי צריך לאדבקא מחשבתו בעלמא דאתי בכלל ובפרט, כי בחינת רגלי הקדשה מלבשין בזה העולם, בבחינת (ישעיה סו, א): "והארץ הדם רגלי" וכו', והקדוש־ברוך־הוא מצמצם אלקותו יתברך ומזמין לכל אדם מחשבה דבור ומעשה וכנ"ל. וצריך להגדיל דעתו בזה וכו'.

והמון עם נעשה אצלם כל זה ממילא על־ידי שנה וכו', ומשא־ומתן, כי כל המשא־ומתן הוא בבחינת (תהלים קד, ב): "נוטה שמים כיריעה". כי בכל דבר יש בו ניצוצות, וצריך שישהה זה הדבר אצל זה האדם ששיכים אלו הניצוצות לחלקי נפש רוח נשמה שלו, ואחר־כך יוצא לרשות אחר ששיכים הניצוצות לנפש רוח נשמה שלו, ולפעמים חוזר הדבר אליו וכו', עין שם.

ולבוא לזכרון צריך לשמר עצמו מרע־עין, שהוא מיתת הלב וכו', ואפלו מי שאינו רע־עין צריך לזהר מכח המדמה, שלא יטעה אותו עינו על־ידי המדמה, שמדמה לפעמים הפך האמת וכו', וזה בא על־ידי לשון הרע וכו', כי נפגם הדעת ונפגם אהבה דקדשה, בחינת כהן וכו'. וזה בחינת שבע שני השבע ושבע שני הרעב וכו'.

ולהכניע המדמה הוא על־ידי בחינת יד, בחינת שמחה וכו', הינו בחינת מנגן ביד ללקט הרוח טובה מעצבות רוח, כי עקר פקדונות הרוחות הוא ביד, בחינת (איוב יב, י): "אשר בידו נפש כל חי ורוח" וכו', וזה בחינת (בראשית מו, ד): "ויוסף ישית ידו על עיניך" וכו', עין שם כל זה היטב: