# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/62/2/

והנה כל הבאים לדין וכופרים זה את זה, הנה זה שטוען שקר ומכחש בעמיתו ורוצה לגזל את חברו הוא בחינת רע־עין, שעינו רעה בשל חברו ורוצה לגזלו, ועל־ידי הרע־עין נפגם אצלו הזכרון שהוא בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', שהוא בחינת משא־ומתן באמונה, כי עקר בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', דהינו להעלות רגלי הקדשה לשרשם, הוא על־ידי משא־ומתן, שעל ידו נעשה בחינת (תהלים קד, ב): "נוטה שמים כיריעה", שזה עקר התכלית והשלמות, כי עקר בחינת הרגלין הם מלבשין במשא־ומתן, כי הממון הוא בחינת רגלין כנ"ל, ועל־כן בכל המשא־ומתן שם עקר בחינת הרגלין, ועל־כן על־ידי משא־ומתן באמונה על־ידי־זה מעלה בחינת רגלי הקדשה לשרשם, שזהו בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי'. ועל־כן נעשה על־ידי המשא־ומתן דיקא בחינת "נוטה שמים כיריעה", שהוא בחינת צדיק וכנסת ישראל, שזהו עקר השלמות והתכלית של בחינת התקונים שנעשין על־ידי בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', שהם מסדרים בפסוק "ה' אלקי גדלת מאד" וכו', כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל.

נמצא שעל־ידי משא־ומתן כתקונו, על ידו נעשה היחוד והתקון של בחינת "נוטה שמים כיריעה", שזהו גמר התקון של בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', שהוא בחינת זכרון, אבל עקר הדבר שיעשה המשא־ומתן באמונה כראוי, כי בודאי כשמשקר, חס ושלום במשא ומתן, אי אפשר שיהיה נעשה התקון הנ"ל על־ידי משא־ומתן פגום חס ושלום, ועקר הדבר שיעשה משא־ומתן באמונה, ועל־ידי־זה בעצמו נעשה היחוד הנ"ל של צדיק וכנסת ישראל שהוא בחינת "נוטה שמים כיריעה", כי עקר האמונה היא בחינת 'צדק כד אתחברת באמת', כמובא בדברי רבנו ז"ל בשם הזהר הקדוש (בלק קצח.) כמה פעמים (לקוטי מוהר"ן סימנים ז' וכג): 'צדק כד אתחברת באמת' שהיא בחינת אמונה, זהו בעצמו בחינת היחוד הנ"ל, בחינת "נוטה שמים כיריעה", כידוע. ועל־כן עקר האמונה היא במשא־ומתן דיקא, כמו שאמרו (שבת לא.): 'נשאת ונתת באמונה'.

כי על־ידי המשא־ומתן נעשה בחינת "נוטה שמים כיריעה" שזהו בחינת אמונה, 'צדק כד אתחברת באמת' כנ"ל. ועל־כן צריך האדם לזהר מאד מאד לעשות משא־ומתן באמונה, שהוא דבר גדול מאד מאד, ונעשה על־ידי־זה תקונים ויחודים גדולים מאד למעלה בשרש נשמתו.

וזה עקר עבודת האדם כל ימי חייו, כי עקר עבודת האדם כל ימי חייו הוא 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', ועקר בחינה זו בשלמות הוא על־ידי משא־ומתן באמונה, שהוא בחינת "נוטה שמים כיריעה", כנ"ל. ועל־כן אחר מיתת האדם שואלין אותו תכף: 'נשאת ונתת באמונה'? (שבת לא.) כי אז אחר הסתלקותו והנשמה רוצה לעלות לאדבקא בעלמא דאתי, אבל לא כל אדם זוכה לזה כי אם מי שטרח בערב שבת וכנ"ל, וכפום מה דאתדבק ואתמשך בר נש בהאי עלמא, הכי משכין ליה וכו', (זהר וירא צט. ועוד), הינו מי שדבק מחשבתו בעלמא דאתי בהאי עלמא שפלה, זוכה שגם אחר מיתתו יתדבק מיד בעלמא דאתי, וכן להפך, חס ושלום, ועל־כן שואלין לו אז: נשאת ונתת באמונה? שהוא בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי' כנ"ל, ואז הוא כדאי להתדבק ולעלות לעלמא דאתי גם אחר־כך, דהינו אחר הסתלקותו: