# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/62/4/

וזה בחינת השבועה שהטילו חכמינו ז"ל על המחזק שישבע שהוא כדבריו ויפטר, כי היד הנ"ל שעל ידה מכניעין המדמה וכו', כנ"ל, לאו כל אדם זוכה לזה לבחינת יד הנ"ל שיוכל להכניע המדמה על ידה, וכמובן שם בדברי רבנו הנ"ל שצריך שיהיה המנגן ביד לעשות תקון הנ"ל אדם גדול מאד, וזה בחינת יוסף הצדיק שזכה לזה, בבחינת (בראשית מו, ד): "ויוסף ישית ידו על עיניך", עין שם. וזה בחינת שבועה הנ"ל, כי השבועה הוא בחינת יוסף, שהוא בחינת צדיק יסוד עולם, כמובא בספרים (שערי אורה שער השני). ועל־ידי השבועה זוכין 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', שזה עקר בחינת נדר ושבועה, שהם עולים עד עלמא דאתי, שהוא בחינת יום־הכפורים שמתירים אז נדרים ושבועות, כי יום־הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, כידוע כל זה.

כי זה עקר בחינת נדר ושבועה, 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי'. כי עקר בחינת 'לאדבקא' וכו', הנ"ל נעשה על־ידי שמגדילין השכל בכל דבר להעלות הרגלין של הקדשה לשרשם וכו', כנ"ל, וזה נעשה ביותר על־ידי בחינת נדר ושבועה - שעל ידם אנו יכולין לעשות תורה ומצות מכל הדברים שבעולם, אפלו מדבר הרשות אנו עושין תורה ומצות על־ידי נדר ושבועה, (וכמובא מזה במקום אחר, בהלכות נדרים ושבועות, עין שם), וזה בחינת לאדבקא הנ"ל, להעלות החיות והרגלין הנ"ל לשרשם, כנ"ל.

כי כל התורה כלה נתנה בשביל בחינה זו, 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי', כי עקר הקדשה הוא רק בשביל זה, להתדבק באור החיים, בעלמא דאתי, כמו שכתוב (ויקרא יח, ה): "וחי בהם" - 'לעולם שכלו טוב' וכו' (ספרא, אחרי, ח). ובשביל זה נתן לנו השם־יתברך את כל מצות התורה, כי השם־יתברך שער בדעתו כביכול, שעל־ידי רמ"ח מצות אלו נוכל לדבק מחשבתנו בעלמא דאתי לפי העת והזמן והאדם והמקום, כי בפסח אנו מדבקין מחשבתנו בעלמא דאתי על־ידי אכילת מצה וארבע כוסות וכו', ובסכות על־ידי סכה ולולב, וכיוצא בזה, בראש־השנה על־ידי שופר, וביום־הכפורים על־ידי התענית, וכן בשאר הזמנים, וכן בכל יום ויום אנו מתדבקין בעלמא דאתי על־ידי ציצית ותפלין ושאר מצות הנוהגים בכל יום. וכן לפי האדם, כי כהנים ולוים יש להם מצות מיחדות לאדבקא על ידם, וכן בשאר בני אדם. וכן לפי המקום, כי בארץ־ישראל יש מצות מיחדות לאדבקא על ידם וכו', וכיוצא בזה. כי כלל כל המצות הוא רק 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי' כנ"ל. וכל השס"ה לא תעשה הם בשביל לשמר את הזכרון, על־ידי שנשמרין מבחינת רע־עין שהוא מיתת הלב, שהם בחינת כלל כל השס"ה לא תעשה, שכלם נמשכין מבחינת הרע־עין שהוא מיתת הלב, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכו'.

וכל זה הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי על־ידי תרי"ג מצות התורה, אבל גם בכל דבר יש חיות אלקות וכו', וזה נמסר לכל אדם, בפרט לפי מדרגתו שזוכה לאדבקא מחשבותיו גם בכל דברי הרשות בעלמא דאתי. והתורה האירה עינינו וגלתה לנו זאת - שנוכל לדבק מחשבותינו בעלמא דאתי בכל הדברים שבעולם ולעשות מהם תורה, וגלתה לנו זאת על־ידי מצות נדר ושבועה, שבזה הראה לנו התורה בפרוש, שאנו יכולין לעשות בעצמנו תורה ומצות מכל הדברים שבעולם אפלו מדבר הרשות, כי זה הדבר הרשות מתחלה לא היה בו שום מצוה, ועכשו על־ידי הנדר ושבועה שחיב עצמו בנדר או שבועה לעשות או שלא לעשות, עכשו נעשה מזה הדבר הרשות תורה ומצות, נמצא שעל־ידי נדר ושבועה הוא עקר בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי' מכל הדברים שבעולם, כי שם עקר השרש של נדר ושבועה, בבחינת עלמא דאתי, כנ"ל: