# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/63/11/

וזהו בחינת הנסירה, שצריכין בראש־השנה לנסר בחינת 'מלכות' מזעיר אנפין כדי להביאם וליחדם פנים בפנים, כמבאר בכונות, וזה נעשה על־ידי השנה והתעוררות השנה, כמבאר שם. הינו כנ"ל, כי זעיר אנפין זה בחינת שמים, בחינת דרי מעלה, בחינת אספקלריא המאירה, ומלכות היא בחינת ארץ, בחינת אספקלריא שאינה מאירה, בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', וצריכין לנסרם כדי ליחדם פנים בפנים - הינו כדי שיהיה יחוד וכלליות העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון, שיכללו שני ההשגות יחד, בחינת 'איה' ו'מלא', כדי לגלות מלכותו בעולם. כי עקר התגלות אלקותו יתברך הוא על־ידי שנכללין שתי ההשגות אלו יחד כנ"ל, שזהו בחינת הדעת שהאיר משה בישראל, בחינת (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" - "ה' הוא האלקים" זה בחינת כלליות שתי ההשגות הנ"ל, כי ה' הוא בחינת 'איה מקום כבודו', כי שם הויה ברוך הוא הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, בבחינת (שמות ג, טו): "זה שמי לעלם" ודרשו רבותינו ז"ל (פסחים נ.): 'לעלם', לשון העלמה, כי הוא סתום ונעלם, בחינת 'איה מקום כבודו', 'אלקים' זה בחינת 'מלכות' כידוע, שהוא בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', וצריכין לכללם יחד, שזהו עקר ידיעתו יתברך, בבחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", בחינת (זכריה יד, ט): "ה' אחד ושמו אחד", שזהו תכלית היחוד שאנו מיחדין בכל המצות ומעשים טובים, כי על־ידי כלליות שני ההשגות אלו יחד, על־ידי־זה עקר התגלות אלקותו ומלכותו בעולם, ואז יכולין לידע ממנו ולהאמין בו יתברך, שזהו עקר תכלית הבריאה בגין דישתמודעין ליה, וכנ"ל. ועוד יש בזה דברים הרבה בענין השופר ושאר עניני ימים הנוראים, אך נשכח, כי לא נכתב בזמנו: