# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/63/5/

וזהו בחינת אסור גזלה החמור מאד, כי גזלה הוא כפירות ממש, כי כל אחד יש לו גבול מגדר בשכלו שאסור לו לצאת מן הגבול, וכפי שכלו כמו כן ממשיך לו השם־יתברך פרנסה, כי השם־יתברך בוחן לבבות, וכל העולם ומלואו לא נברא כי אם בשביל הבחירה, והשם־יתברך מנסה כל אחד לפי מדרגתו, באפן שיוכל לעמד בו אם ירצה, על־כן הוא מזמין לו פרנסתו באפן זה דיקא, כפי מה שהשם־יתברך נותן לכל אחד ואחד, כי הוא יתברך יודע שבזה המעט פרנסה שיש לו, אף־על־פי שחסר לו מהכרחיות שלו - עדין יוכל להתחזק ולשאר בעבודת ה', אבל אם היה לו פרנסה יותר, ואז היה חסר לו יותר - לא היה יכול לעמד בעבודתו כלל והיה מתרחק ממנו יתברך יותר.

כי קשיא זאת שקשה לו עתה, הינו החסרון שיש לו עכשו - יכול להתגבר ולסבל אם ירצה להתגבר, כי האדם יש לו בחירה על כל דבר, אבל אם יתן לו עכשו יותר - יחסר לו יותר, ותגדל הקשיא והחסרונות יותר ואז לא יוכל לעמד כלל, על־כן הוא מכרח להסתפק במה שיש לו, ויסבל ויקבל באהבה הכל, ולא יסתכל על מה שחסר לו, רק ישמח במה שיש לו מעט פרנסה בחסדו הגדול. ואז כשיהיה חזק ואמיץ לסבל החסרון שלו, אז ייטיב עמו השם־יתברך וימלא לו חסרונו, כי 'כל הנדחה מפני השעה, השעה נדחית מפניו' (ברכות סד.), כי אז לא יזיק לו מה שיתן לו השם־יתברך יותר, כי לעולם יוכל לעמד ולהסתפק במה שיהיה לו ולא יסתכל על יותר, מאחר שגם עכשו אינו דוחק את השעה רק שמח בחלקו תמיד.

אבל מי שנופל לתאות ממון, חס ושלום, וחומד ומתאוה את שאינו שלו, מכל שכן, כשחס ושלום, הוא מכחש בעמיתו ורוצה לגע בממון חברו, חס ושלום, נמצא שהוא פורץ גדר וסיג שיש לו שנמשך מגבול וגדר השכל שלו. ועל־כן הוא פוגם באמונה ממש, כי על־ידי שיוצא מגדר השכל ורוצה להסתכל ולחקר במה שאין לו רשות - על־ידי־זה עקר הכפירות ופגם האמונה.

וזה הפגם נעשה על־ידי גזלה גם־כן, שעל־ידי־זה פורץ הגדר כנ"ל, כי הממון נמשך מהארת הרצון, בחינת (תהלים קמה, טז): "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", שהוא בחינת הארת המקיפים, שצריכין לדקדק מאד לעשות סיג לדבריו וכו', כנ"ל, וכשפורץ גדר השכל ומסתכל במה שאין לו רשות לפי בחינתו, ורוצה שיתרצו לו דיקא כל הקשיות שקשה לו על השם־יתברך, על־ידי־זה פוגם באמונה ובא לכפירות גמורות, כמו כן ממש בענין הממון (חסר), שגזלה ותאות ממון הוא עבודה־זרה וכפירות ממש, כי פורץ הגדר שיש לו וכו', כנ"ל: