# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/63/8/

וזה בחינת ראש־השנה ויום־הכפורים, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל ש עקר הוא הדעת, להאיר הדעת בעולם, לגלות לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים, ולהוציא את ישראל מעונות שבאים על־ידי רוח שטות, על־כן צריך כל אחד להשאיר ברכה אחריו בנים ותלמידים, להאיר בהם דעתו ולהודיע להם השגת אלקותו ורוממותו יתברך. ומבאר שם, שצריך שיהיה לזה הצדיק המאיר לבן ותלמיד בחינת 'כל' וכו', שיוכל להאיר בדרי מעלה ודרי מטה, דהינו שלגדולים במעלה שהם בחינת דרי מעלה - יהיה מראה להם שעדין אינם יודעים בידיעתו יתברך כלל, בחינת 'מה חמית מה פשפשת', בחינת 'איה מקום כבודו'.

ולהפך לדרי מטה, שהם בני אדם הנמוכים מאד ומנחים בשאול תחתיות ממש, יהיה מראה להם שעדין השם־יתברך אצלם ועמם וקרוב אליהם מאד, ויחזקם ויעוררם שלא יתיאשו, בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר", כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו'. ואלו השתי בחינות שהם בחינת 'איה' ובחינת 'מלא', הם בחינת השגת בן ותלמיד, שהוא בחינת אספקלריא המאירה שראה משה רבנו, עליו השלום, שהוא בחינת השגת 'איה', השגת הבן וכו', ובחינת אספקלריא שאינה מאירה שראו שאר נביאים, שהוא בחינת השגת 'מלא כל הארץ כבודו', שהוא בחינת השגת התלמיד.

וצריך לכלל העולמות, העליון בתחתון ותחתון בעליון, שדרי מעלה שהשגתם בחינת 'מה', בחינת 'איה' - ישיגו הארה גם מהשגת 'מלא כל הארץ כבודו' כדי שיהיה להם יראה וכו', וכן דרי מטה שהשגתם בחינת 'מלא כל הארץ כבודו' - צריך לכלל בהם הארה מבחינת השגת 'איה' כדי שלא יתבטלו במציאות, כדי שיהיה להם יראה וכו', עין שם כל זה היטב: