# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/63/9/

וזה בחינת ראש־השנה ויום־הכפורים, כי אנו עוסקין אז לגלות מלכותו יתברך בעולם, להאיר הדעת הנ"ל בעולם, להודיע לבני האדם שיש אלקים שליט ומושל בעולם, שזהו עקר עסקנו ועבודתנו בראש־השנה ויום־הכפורים, כמו שאנו אומרים בכל התפלות: ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך וכו', ותמלך אתה ה' לבדך וכו', וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו', וכיוצא בזה הרבה, כי אז הוא עקר התגלות מלכותו יתברך. כי בראש־השנה נברא העולם, ועקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה (כדי שיכירו אותו יתברך) (זהר בא דף מב:), כי "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח), ועקר ישוב העולם הוא כשהעולם יודעין ממנו יתברך, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם.

כי בראש־השנה מתחילין עשרת ימי תשובה ששבין ישראל מעונותיהם, שהם הרוח שטות, וממשיכין על עצמן הדעת הקדוש, שהוא בחינת התגלות אלקותו ומלכותו עלינו.

ועל־כן ראש־השנה הוא בראש־חדש ונכלל ראש־חדש וראש־השנה יחד, כי זה עקר התגלות אלקותו יתברך, כי עקר התגלות אלקותו יתברך הוא על־ידי הדעת שמאירין בבן ותלמיד, שהוא השגת 'איה מקום כבודו' והשגת 'מלא כל הארץ כבודו', וצריכין לכלל שתי ההשגות יחד כדי שיהיה להם יראה כנ"ל, כי באמת אי אפשר לידע ולהאמין בהשם־יתברך כי אם על־ידי שתי בחינות ההשגות הנ"ל יחד, דהינו השגת 'איה' ו'מלא' שהיא השגת הבן והתלמיד, כי השם־יתברך כביכול סתום וגליא, כי הוא נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעלותיו, וסתום וגליא זה בחינת שני ההשגות הנ"ל, סתום זה בחינת 'איה מקום כבודו' וגליא זה בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', וצריכין לכלל שניהם יחד, שזהו עקר הדעת אותו יתברך.

ומי שמפריד חס ושלום זה מזה, הוא "נרגן מפריד אלוף" (משלי טז, כח), שמפריד אלופו של עולם, ומשם נמשכין כל הכפירות והאפיקורסית וכל האמונות כוזבות ועבודות זרות, כי על־ידי בחינת 'איה' לבד יכול לפל לכפירות ואפיקורסית גמור, מחמת שרואה שאי אפשר להשיגו בשום אפן, וכל הכפירות והאפיקורסית נמשך מבחינה זו, על־ידי שמפרידין בחינת 'איה' מבחינת 'מלא כל הארץ כבודו', ולהפך על־ידי בחינת השגת 'מלא כל הארץ כבודו' לבד, נמשכין חס ושלום אמונות כוזבות ועבודות זרות שנמשכין מרבוי אור וכו', כי על־ידי שיודעין שמלא כל הארץ כבודו והשם־יתברך נמצא בכל דבר, על־ידי־זה נפלו לשטות של עבודה־זרה ועובדים עץ ואבן, וכל זה על־ידי הפרוד שעושין בין בחינת 'איה' ובין בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', כי באמת צריכין לכלל שני השגות אלו יחד, להאמין שמלא כל הארץ כבודו, ואף־על־פי־כן הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם ואי אפשר להשיגו ולידע ממנו כלל, ואסור לנו לעבד שום דבר בלתי לה' לבדו.

ועל־כן בראש־השנה שאנו צריכין לגלות מלכותו יתברך, על־כן נכללין אז שתי הבחינות אלו ביחד, שזהו בחינת כלליות ראש־השנה וראש־חדש יחד ביום זה, כי כל החדשים הם ללבנה, והשנים הם לחמה כידוע, וחמה ולבנה הם אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה כידוע, שהם בחינת בן ותלמיד, בחינת השגת 'איה' ו'מלא', ועכשו בראש־השנה נכללין חמה ולבנה, אספקלריא המאירה ושאינה מאירה יחד, שהם בחינת השגת 'איה' ו'מלא' כנ"ל, שזהו בחינת ראש־חדש וראש־השנה שנכללין אז יחד, כי עקר התגלות אלקותו הוא על־ידי כלליות דיקא, על־ידי שנכללין שני ההשגות אלו ביחד כנ"ל: