# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/64/13/

ועקר חטא אדם הראשון היה על־ידי האכילה שאכל מעץ הדעת טוב ורע, כי על־ידי האכילה נמשך חיות האדם, ועקר החיות הוא חבור הנפש והגוף שהם בחינת שני הפכים כידוע, כי הם בבחינת כח המושך וכח המכריח כנ"ל, ועל־ידי האכילה נמשך חיות ומתחברים. ועל־כן יש בהאכילה שני בחינות, כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנפש, דהינו שבאכילתו מקים הנפש בהגוף, כדי שגם הגוף יהיה נמשך להשם־יתברך ויתהפך כח המכריח לכח המושך, וזה בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", וזה עקר החיות באמת, כי עקר החיות כשזוכין להיות נמשך תמיד אחר השם־יתברך ותורתו וצדיקיו שהם עקר החיים, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך" וכו'. אבל הרשעים אכילתם בשביל הגוף לבד, ואז על־ידי אכילתם מתגבר כח המכריח על כח המושך, ועל־כן נפסק ונחסר החיות על־ידי אכילתם, כי עקר החיות על־ידי כח המושך שממשיך החיות מהשם־יתברך, ומאחר שהרשעים על־ידי אכילתם - מגבירים כח המכריח על כח המושך, על־כן נפסק ונחסר החיות על־ידי אכילתם. וזה בחינת (משלי יג, כה): "ובטן רשעים תחסר", כי כל מה שאוכלים יותר - נחסר להם באמת החיות ביותר, מחמת שעל־ידי אכילתם מחלישים בכל פעם כח המושך דקדשה שמשם עקר החיות באמת, ועל־כן רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:).

וזה בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע, שנאמר בו (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו מות תמות", כי אכילה של אסור, בחינת אכילת "עץ הדעת טוב ורע", הוא התחלת המיתה, כי על־ידי אכילה הזאת מתגבר כח המכריח המפסיק ונחלש כח המושך שמשם עקר החיות כנ"ל. ועל־כן אסור לישראל לאכל לחם מתבואה חדשה עד שיקרב העמר, כי לחם עקר אכילת האדם, ואסורים לאכלו עד שמקריבין העמר שעורים, שעל־ידי־זה ממתיקין כח המכריח בשרשו עד שנתהפך לכח המושך כנ"ל, ואז דיקא התר הלחם לאכילת ישראל, כי אז האכילה בקדשה, בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", דהינו שזוכין על־ידי האכילה, שגם הגוף שהוא בחינת כח המכריח - יתהפך לבחינת הנפש, שהוא בחינת כח המושך וכנ"ל, כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחינה זאת, שזה עקר החיות באמת, כנ"ל: