# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/64/3/

וזה בחינת שודא דדיני (כתבות צד.), שרשאי הדין לתנו למי שנראה בעיניו (בבא בתרא לה.), הינו גם־כן כנ"ל, כי מי שהוא שלו באמת בודאי יהיה נמשך רצון הדין אחריו לתנו לו, כי מאחר שזה החפץ הוא באמת שלו, נמצא שיש לו כח המושך בזה החפץ להמשיך זה החפץ אליו כנ"ל, על־כן בודאי יהיה נמשך רצון הדין אליו לתנו לו. וזה בחינת (בבא קמא צג.): 'בתר מרי נכסין ציבי משך' - שהרצון נמשך אחר בעל הנכסים, כי עקר כח המושך הוא כפי חלקי הכבוד שלו, כמובן בהתורה הנ"ל, שהצדיק בחינת עפר ממשיך אלקותו יתברך למטה, שהוא בחינת כבודו יתברך, בבחינת "וכבוד ה' מלא את המשכן", ועל־ידי־זה ממשיך כל ההשפעות, כי כל העשירות וההשפעות נמשכין מבחינת כבוד ה', בבחינת (דברי־הימים־א כט, יב): "והעשר והכבוד מלפניך" וכו'. וכן בכל מקום נסמך עשירות אצל כבוד, כי כל ההשפעות שהם בחינת עשירות נמשכין מכבודו יתברך, וכבודו יתברך נמשך אל הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת (ישעיה נז, טו): "אשכון את דכא", ולשם נמשכין כל ההשפעות וכל בני אדם שבעולם וכנ"ל, וכבוד הוא בחינת רצון, כמו שאמרו (ירושלמי פאה א): 'רצונו של אדם זהו כבודו', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קעז). ועל־כן 'בתר מרי נכסי ציבי משיך', כי כפי חלקו בעשירות - כן חלקו בכבוד, שעל־ידי־זה יש לו כח המושך להמשיך שפע העשירות אליו, וכמו כן נמשך הרצון אחריו, כי הרצון הוא בחינת הכבוד, שמשם כח המושך, שמשם כל העשירות כנ"ל, ועל־כן מי שרצון הדין נמשך אחריו בודאי הוא שלו כנ"ל, וזהו בחינת שודא דדינא שפוסקין בכמה דברים שאי אפשר לעמד עליהם: