# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/64/8/

ואז מתחילין לספר הימים, כי עקר הספירה והמנין הוא במקום שיש ישות, כי בבחינת 'מה' אין שיך מנין, ועקר הישות ששם המנין הוא על־ידי בחינת כח המכריח, שהוא הצמצום והגבול של הדבר שלא יחזר ויתבטל במציאות, כי באמת גשמיות העפר וכל אשר בה נמשך מכח המכריח שנתהוה בגזרתו יתברך, שעל־ידי־זה יצאו כל הדברים ונתגשמו ממה ואין ליש בשביל בריאת העולם וקיומו, ועל־כן כח המכריח בעצמו תולה בבחינת מה, שהוא בחינת כח המושך, כי באמת שניהם אחד, כי אי אפשר שיתקים כח המושך כי אם על־ידי כח המכריח כדי שלא יתבטל במציאות, כנ"ל.

ועל־כן באמת אי אפשר להבין זאת בדעת ושכל, כי אם באמונה, שאנו מאמינים שכל הגשמיות והישות וכל הזמן נתהוו בגזרתו יתברך מבחינת מה ואין, מבחינת למעלה מהזמן, נמצא שהמספר והמנין שהוא רק בזמן ובישות הוא בבחינת כח המכריח כנ"ל. ואנו צריכין להמתיק הכח המכריח שמשם כל הישות והזמן ששם כל המנין והמספר, לקשר הכל לבחינת 'מה', לבחינת כח המושך, כדי שלא יפסיק, חס ושלום, הכח המכריח מכח המושך להשם־יתברך ולתורתו ולצדיקים האמתיים, רק שהכח המכריח, בחינת ישות ומנין, בחינת זמן, יהיו כלים לקבל על ידו כח המושך, כי אי אפשר לקבל החיות על־ידי כח המושך כי אם על־ידי כלים וצמצומים שנעשים על־ידי כח המכריח. וזה בחינת (תהלים לט): "ומדת ימי מה היא", 'ומדת ימי' - זה בחינת המדות והצמצומים שנעשים על־ידי כח המכריח, צריכין לקשרם לשרשם לבחינת 'מה' שהוא כח המושך, כי שניהם אחד בשרשם, כנ"ל.

וזה שאנו מבקשים (תהלים צ, יב): למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה - "למנות ימינו", הינו שבימינו המנויים והספורים שהם בזמן ובמדות נזכה להמשיך ולהביא לשם דעת וחכמה, עד שנקשר כל הימים והזמן והישות, שהוא בחינת כח המכריח, לקשר הכל לבחינת חכמה, שהוא כח מה, בחינת כח המושך, שיהיו הכל רק כלים לקבל על ידם חיות אלקות על־ידי כח המושך וכנ"ל.

וזהו בחינת ספירה שצריכין לספר הימים לעמר, כי על־ידי קצירת העמר ותנופתו וכו', המתיקו הכח המכריח שמשם כל הזמן והישות, ואז מתחילין לספר הימים, כדי להמתיק מנין ומספר הימים, בחינת זמן, בחינת ישות, בחינת כח המכריח, לקשר הכל לבחינת מה, לבחינת כח המושך, שאנו צריכין עתה להכין עצמנו לזכות לקבל התורה בשבועות, שהיא בחינת כח המושך, להמשיך אלקותו יתברך עלינו תמיד וכנ"ל. ועל־כן תלתה התורה מצות הספירה בקצירת התבואה, כמו שכתוב (דברים טז, ט): "מהחל חרמש בקמה תחל לספר" וכו', הינו כנ"ל. ועל־כן אומרים אחר הספירה: "ארץ נתנה יבולה" (תהלים סז, ז), הינו כנ"ל, כי בכל יום ויום של ימי הספירה, כפי מה שממתיקין בכל יום כח המכריח - כן ממשיכין עלינו כח המושך שהוא בחינת קבלת התורה בשבועות כנ"ל, ועל־ידי־זה "ארץ נתנה יבולה", כנ"ל: