# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65-2/10/

כי השדה והקרקע של איש הישראלי, זה שהוא שלו באמת, הוא בבחינת ארץ־ישראל, כי בכל מקום שישראל מחזיק הוא בחינת ארץ־ישראל, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר בהתורה 'חדי רבי שמעון' (סימן סא), כי ישראל ממשיכין קדשת ארץ־ישראל גם לחוץ לארץ לכל המקומות שיושבים שם.

ועל־כן תקנו רבותינו ז"ל כמה מצות התלויות בארץ גם בחוץ לארץ, כדי להמשיך קדשת ארץ־ישראל גם לחוץ לארץ, וזה שרוצה לערער על הקרקע בשקר - הוא בחינת מערער על ארץ־ישראל, כי אמת הוא סטרא דקדשה, בחינת ארץ־ישראל, ושקר הוא סטרא אחרא, סטרא דמסאבא, הנאחזת בחוץ לארץ. וארץ־ישראל מקדשת בעשר קדשות (כלים א, ו), על־כן צריכין שלש שני חזקה, זה בחינת תלת כלולין מתלת, כי בכל שנה מאירין בראש־השנה השלש גונין על־ידי השלשה קולות של שופר, ועל־כן בשלש שנים הוא תלת כלול מתלת, והכלליות של הכל עולה עשר, בחינת העשר קדשות של ארץ־ישראל וכנ"ל, שהם כנגד עשר אצבעות, כידוע. ועל־כן במטלטלין כשמחזק בידיו שהם בחינת עשר אצבעות הוא בחזקת שהוא שלו, שמאמינים לו שדבריו אמתיים, שזהו בחינת קדשת ארץ־ישראל כנ"ל, אבל בקרקע אין מאמינים לו כי אם בחזקת שלש שנים, כנגד תלת גונין הנ"ל - שכל אחד כלול משלש, שעל־ידי־זה נמשכים כל העשר קדשות של ארץ־ישראל וכו', וכנ"ל: