# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65-2/12/

ואף־על־פ י שאנו צועקין ומתחננים כל־כך שנים לשוב לארץ־ישראל ועדין אנו רחוקים משם, אף־על־פי־כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת אפלו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק או נקדה מארץ־ישראל, עד שבעתה יחישנה - שיתקבצו כל הנקדות שכבשנו בתפלותינו ונשוב לארץ־ישראל, וכעין מה שכתב אדמו"ר ז"ל על מאמר רבה בר בר חנה: 'כד חם גבה אתהפיך' וכו' (סימן ב'), ואפלו מי שהוא פגום מאד ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקדה וחלק מארץ־ישראל, אף־על־פי־כן צעקתו פועל הרבה, כי צעקתו שצועק ומתפלל לשוב לארצנו היא בבחינת מחאה המבאר בדין חזקת קרקעות, ש כל זמן שהוא מוחה - אין חזקת המחזיק מועלת כלום (חשן משפט, סימן קמו, סעיף א), על־כן אף־על־פי שהם גזלו מאתנו ארץ־ישראל שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו הרעים, אף־על־פי־כן מתפללים וצועקים בכל פעם, וביותר בראש־השנה - שארץ־ישראל הוא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושים בחינת מחאה להסטרא־אחרא, שלא יטעו שארץ־ישראל תשאר כבושה בידם, חס ושלום, כי אין חזקתם חזקה כלל, כי אנו מוחים בהם על־ידי שאנו צועקים ומפרסמין בכל פעם, ובפרט בראש־השנה לכל דרי מעלה ומטה, שארץ־ישראל הוא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם: