# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65-2/21/

וגמר התקון שהתחיל בראש־השנה הוא בשמיני־עצרת, כידוע (פרי־עץ־חיים, ראש השנה, פרק ב), כי אז עקר שלמות היחוד שנעשה על־ידי התקונים שמתקנין הצדיקים בכל שנה מראש־השנה עד שמיני־עצרת, כי עקר היחוד הוא על־ידי בחינת "וראיתיה לזכר" הנ"ל, כידוע ליודעי חן (עין פרדס רמונים שער ה, פרק ב), כי בשמיני־עצרת הוא בחינת מלכות דוד משיח, שהוא מלכות דקדשה, בחינת (שמואל־א ט, יז): "זה יעצר בעמי".

ועל־כן עוסקים בהושענא רבא בספר תהלים, כי דוד בחינת מלכות דקדשה כל עסקו הוא בבחינת תקונים הנ"ל, לקשט למטרינותא בבחינת לבושין דנהירין דרזין דאוריתא, שעל־ידי־זה עקר תקון המלכות, בחינת לבוש מלכות, בחינת (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש" וכו', והוא "נעים זמירות ישראל", בחינת תקון קול הנגון שיהיה בזכות ובבהירות וכו', וכנ"ל. ועל־כן הוא יסד ספר תהלים, שעקרו לגלות גדלת הבורא יתברך וגדלת התורה וגדלת הצדיקים, כמבאר בכל ספר תהלים, והכל להודיע לכל באי עולם גדלתו של יוצר בראשית שברא הכל בחכמה נפלאה, ויש רזין ועמקות נפלא בבריאתו ובהנהגתו את העולם, כמו שכתוב (שם קד, כד): "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית" וכו', וכתיב (שם צב, ו־ז): "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבתיך, איש בער לא ידע" וכו', עד (פסוק יג): "צדיק כתמר יפרח" וכו', וכן בפסוקים הרבה.

וכן מרבה לדבר בשבח הצדיקים ובשבח התורה, כמו שהתחיל ספר תהלים: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך וכו', ובמושב לצים לא ישב - שהם הרשעים החטאים בנפשותם, שלא די להם שעושים מה שעושים, רחמנא לצלן, כאשר הם יודעים בעצמם וכמפרסם לעין כל, אף גם הם לצים ומתלוצצים מאנשי אמת וספרי אמת המלאים רזין, וכופרים בפנימיות רזי התורה לגמרי, ורוצים לפרש הכל על־פי פשוטו, עד שבאים על־ידי־זה לכפירות גמורות, כידוע ומפרסם.

ועל־כן התחיל בזה ספר תהלים הקדוש, להודיע שהעקר להתרחק מהם, כי אם בתורת ה' חפצו וכו', והיה כעץ שתול וכו', ועלהו לא יבול, ודרשו רבותינו ז"ל (עבודה זרה יט:): 'אפלו שיחת חלין של תלמידי חכמים צריכין למוד', הינו כנ"ל, שכל דבוריהם ומעשיהם של צדיקים צריכים למוד, כי מלאים רזין כנ"ל. וכן מרבה לשבח את הצדיקים כמה פעמים, כמו שכתוב (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק וכו', צדיקים יירשו ארץ וכו' (שם לז, כט), וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וכו' (שם סח, ד), קול רנה וישועה באהלי צדיקים וכו' (שם קיח, טו), וכן הרבה, כי כל ספר תהלים נתיסד בשביל קיום התורה, שבזה עסק דוד שהוא בחינת משיח.

ועל־כן הוא חמשה ספרים, כנגד חמשה חמשי תורה, כי כל עסקו בספר תהלים לצעק ולהתפלל להשם־יתברך לזכות לקים את התורה, וכל תפלותיו ושבחיו ותהלותיו הם בנגונים נפלאים בזמר ונגון השיך לכל תפלה ושבח ותהלה, ומרבה לדבר בשבח התורה והצדיקים שהם מאירים ומזהירים מאד, כמו שכתוב (תהלים צז, יא): "אור זרע לצדיק" וכו', וכתיב (שם לא, יט): "תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וכו', וביותר מרבה בשבח התורה בתמניא אפי, כמבאר למעין שם, שכלו מלא משבח התורה והשתוקקות נפלא לזכות לקיום התורה, וכל זה בחינת תקון הלבושין של התורה, בחינת (משלי לא, כה): "עז והדר לבושה" וכו', שעל־ידי־זה זוכין לקימה, על־ידי שמאמינים בעצם נפלאות פנימיות אורה הגדול, וכמו שכתוב (תהלים קיט, קכט): "פלאות עדותיך על־כן נצרתם נפשי", כמבאר במקום אחר על פסוק זה (חיי־מוהר"ן סימן תיא).

ועל־כן הם תמניא אפי, דהינו שמונה אלף־בית, כי הכ"ב אתון - מאל"ף עד תי"ו נמשכין מסוד עולם המלבוש, כמבאר בכתבים (פרוש האר"י לספרא דצניעותא). וזהו מעלת המזמורים שיסד בא"ב, וכן הפיוטים שיסדו הקדמונים בא"ב, להמשיך לבושין קדושים, לבושין דנהירין הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר המתקת הדינים.

וזהו בחינת תמני אפי, בחינת שמונה חוטים שבציצית וכל חוט כפול שמונה. וזה בחינת שמונה בגדים של הכהן גדול, וזה בחינת (ויקרא ט, א): "ויהי ביום השמיני" דיקא "קרא משה לאהרן" וכו', והלבישו בשמונה בגדי כהנה. וזהו בחינת שמיני־עצרת, הכל להמשיך תקון לבושין דנהירין שעוסקין בתקון זה מראש־השנה עד שמיני־עצרת כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר המתקת הדינים ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, כנ"ל: