# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65-2/22/

וזה בחינת ברכת גשם בשמיני־עצרת, כי כל התורה הנ"ל נאמרה על פסוק: "וראיתיה לזכר" וכו', שנאמר על הקשת הנראה בענן ביום הגשם. ועל־כן בשמיני־עצרת שאז בחינת גמר התקון של בחינת "וראיתיה" הנ"ל, על־כן אז מברכין גשם, כי הגשמים יורדין רק על־ידי המתקת הדינים שנעשה על־ידי הצדיקים שעוסקין ליחד קדשא בריך הוא ושכינתיה, כמבאר בזהר הקדוש (עין זהר פנחס רטו:), וכמו שכתוב (איוב לו, לג): "יגיד עליו רעו" וכו', שכל זה נעשה על־ידי בחינת "וראיתיה לזכר" וכו' הנ"ל, שהצדיקים גומרים תקון זה בשמיני־עצרת, כנ"ל.

ועל־כן 'גדולים הגשמים כתחית המתים' (תענית ז.), שאז יהיה עקר התקון של חטא אדם הראשון שגרם מיתה לדורות על־ידי שפגם ב'כתנות אור' וגרם 'כתנות עור' (זהר בראשית לו:), כי בתחלה היו שניהם ערמים, כי לא היו צריכים למלבושים גשמיים, כי היו מלבשים באורות עליונים, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (שם). ומחמת שפגם בזה, נגזר מיתה, שהוא בחינת הפשטת הלבוש, שהוא הגוף של עכשו, כי גם הגוף הוא בבחינת לבוש לגבי הנשמה, ומחמת הפגם צריכין להפשיט הלבוש הזה שיזדכך בארץ, עד שיתהפך ללבוש זך ומאיר ואז יקום בתחית המתים, וכמו שכתוב (תהלים קב, כז): "וכלם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלפו", וכמו שכתוב (איוב לח, יד): "ויתיצבו כמו לבוש", ומחמת שהגשמים נמשכין רק על־ידי תקון זה, שהוא בחינת תקון הקשת בלבושין דנהירין וכנ"ל, על־כן 'גדולים הגשמים כתחית המתים' - שאז יהיה עקר תקון הלבושין וכנ"ל, כי הגשמים הם הפוך המבול שירד על־ידי פגם הברית שגרמו נשמות ערטילאין, כנ"ל.

ועל־כן יום הגשמים הוא בחינת דינים, כמו שאיתא בזהר הקדוש (מקץ רג.), כי נתעורר, חס ושלום, הקטרוג של המבול, חס ושלום, והתקון על־ידי הקשת הנראה בענן שעל ידם הגשם, והעקר על־ידי הצדיק האמת שהוא בחינת קשת הברית. ועל־כן עד שמיני־עצרת אין הגשמים סימן ברכה, כי עדין לא נגמר תקון הלבושין דנהירין, כי בסכות ממשיכין בחינת ענני כבוד, שהם בחינת לבושין דנהירין, בחינת (איוב לח, ד): "בשומו ענן לבשו", כמו שאיתא בדבריו ז"ל במקום אחר (ספר המדות, אות אכילה, חלק ב', סימן יג). אבל עקר גמר תקונם הוא בשמיני־עצרת שאז גמר כל התקונים הנ"ל, ואז הגשמים לברכה, כי כבר תקנו הצדיקים וכל ישראל המאמינים בהם את בחינת הקשת בגונין נהירין שעל־ידי־זה הגשמים לברכה: