# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65-2/23/

וזה (ישעיה כד, טז): מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק, ואמר רזי לי רזי לי וכו', בפסוק זה מבאר כל הבחינות הנ"ל, מכנף הארץ - הינו ארץ־ישראל ששם עקר הארת הגונין כנ"ל, זמרת שמענו - בחינת זמר ונגון הנ"ל, שעל־ידי־זה מלבישין בחינת הקשת בגונין נהירין, כנ"ל, וזהו צבי לצדיק - כי הכל תלוי בהצדיק, שהוא בחינת קשת וכו', כנ"ל. וזה ואמר רזי לי רזי לי - הינו שנודע לו שהצדיק מלא רזין כנ"ל. וזהו שסים: אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו - הינו פגם הבגדים והלבושים על־ידי הבוגדים, שהם הכופרים בכל זה שעל־ידי־זה נפגם כנ"ל, וכל הפגמים הם בחינת פגם הבגדים והלבושין וכנ"ל. אבל סוף כל סוף פחד ופחת ופח עליך וכו' - כי כל הבוגדים יכרתו, כמו שסים שם עד ונגד זקניו כבוד - בחינת תקון הלבושין בשלמות שיזכו הצדיקים לעתיד, בחינת מלבושי כבוד, כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' (שבת קיג:), כי כל האשר המקוה שיקבלו הצדיקים והכשרים, הכל יהיה כפי הלבושין שיזכו, שהוא סוד חלוקא דרבנן כמובא וכנ"ל:

ראשי פרקים מהלכה הנ"ל

וזה בחינת (בראשית א, א): בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ; "בראשית" - 'בחכמתא', ובודאי נעלם בחכמתו יתברך רזין עלאין בכל פרטי הבריאה בכל איבר ואיבר של כל בעלי חי, ובכל עשב ועשב בכל פרט ופרט. אבל והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום - בחינת ארבע מלכיות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, שהם יונקים מחכמות נפולות, שמהם כל חכמות החיצוניות של כל באי עולם, הן של המחקרים והפילוסופים, הן חכמות של שטות ושקר של שאר בני העולם, ומשם כל הגליות שבאו על־ידי־זה, כידוע וכמבאר במקום אחר.

והעקר הצרה היא על־ידי החשך שעל פני תהום - שמרמז על הגלות הארך הזה שנקרא תהום, כמו שמובא במדרשים, כי עכשו נתפשטו חכמות רעות הנ"ל מאד, והם בחינת תהום ממש, רחמנא לצלן, אבל ורוח אלקים - 'דא רוחו של משיח', שהם בחינת צדיקי אמת, שהם בחינת 'משה משיח', כמו שאיתא בתקונים, מרחפת על פני המים - 'על אנפי אוריתא', כי הם בחינת שרשי התורה וגבוהין מהתורה, כי כל התורה נמשכת מהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כב:): 'כמה טפשאי אינשי דקימו מקמי אוריתא ולא קימו מקמי צורבא מרבנן' (כמה טפשים האנשים שעומדים מלפני התורה, ואינם עומדים מלפני תלמיד חכם), כי הם יודעים רזין עלאין, עד שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט, אלא יש רזין בכל שיחות חלין שלהם, בכל דבור ובכל תנועה, והכל בשביל תקון העולם, שאי אפשר לתקנם ולהעלותם ולהחזירם בתשובה כי אם על־ידי שיחת חלין דיקא, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן פא, סימן צא תנינא). ועל־ידי־זה: ויאמר אלקים יהי אור - 'דא רז', כמו שאיתא בתקונים וכו' (תקון ע, קכז:), כי על־ידי אלו הצדיקים נתגלין ומאירין רזין בכל פרטי הבריאה, על־ידי שמכניסין אמונה גדולה בלב כל המתקרבין אליהם, ועל־ידי־זה ויהי אור וכו', כי על־ידי־זה כל תקון הבריאה שעומדת על אמונה, כמו שאמרו (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת' וכו' וכנ"ל.

וזה בחינת 'סכה' שמסככין בפסלת גרן ויקב (סכה יב.), בפסלת דיקא, בחינת פסלת של ארץ־ישראל, שהוא בחינת שיחת חלין של צדיקי אמת, כמו שכתוב בהתורה 'עלו זה בנגב' (בסימן פא לקוטי א'). וזה בחינת ארבעה מינים, שהעקר הוא האתרוג - שצריך להיות שלם והדר מאד, אבל אין מברכין כי אם על הלולב, כי הלולב שהוא כפות תמרים - זה בחינת הצדיק בעצמו, כמובא, בחינת (תהלים צב, יג): "צדיק כתמר יפרח", והוא מקשר אליו "ענף עץ עבת", שהם תלת אבהן, שהם שרש וכלל כל הצדיקי אמת, וערבי־נחל, שהם בחינת פושעי ישראל, ועל־ידי־זה הוא מאיר בהאתרוג שהוא מלכות דקדשה, שהוא התגלות אלקותו יתברך, בחינת (תהלים קמה, כ): "כבוד הדר מלכותו", שמתגלה על־ידי תלמידיו הכשרים, על־ידי תורתו ושיחותיו הקדושות שמאיר בהם. ועל־כן עקר ההדור הוא בהאתרוג, כי הצדיק בעצמו אין לנו בו שום תפיסה כלל, רק משיחותיו הקדושות ותורתו הקדושה מבינין שראוי להאמין בו, שעל־ידי־זה נמשך עקר האמונה בהשם־יתברך ותורתו הקדושה, שנמשך בכל דור ודור רק על־ידי הצדיק האמת הגדול במעלה.

וזה בחינת (שם לא:): 'הדר באילנו משנה לשנה', בחינת (שמות לג, יא): "ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל", ובודאי בפשיטות אינו מובן, כי הלא היה צריך לאכל ולעשות צרכי גופו בודאי, אך מגדל אמונתו שכל דברי רבו הם רזין, על־ידי־זה אפלו כשלא היה אצלו לא היה ימוש מתוך אהלו, כי בכל מה שעשה ודבר היה זוכר את רבו. וזה בחינת (ויקרא כג, מ): אתרוג פרי עץ הדר, שעקר ההדור מה שדר באילנו, בחינת אילנא רבא ויקירא, שהוא רבו הקדוש, הוא דר בו משנה לשנה, בחינת לא מש מתוך אהלו, ועקר על־ידי אמונת חכמים בבחינה הנ"ל, שיודע שכל דבריו ותנועותיו הם מלאים רזין עלאין, שעל־ידי־זה בכל מה שמתנהג עמו מוצא בו דברי רבו ורמזיו, כמו שמובא בסימן קפ"ו על ענין החסידים הכשרים שבמדינת קיר"ה וכו', עין שם.

וזה בחינת תקון הברית, שעקר התקון צריכין להנשמות דאזלין ערטילאין הנפזרים והנפוצים וכו', שצריכין לקבץ נדחיהם לארץ־ישראל וכו', שבזה עוסק ביותר הצדיק האמת על־ידי שיחותיו הקדושות וכו', כי הם צריכין לבושין דנהירין, שזה עקר התקון.

"לבושה כתלג חור" (דניאל ז, ט), ללבן עונות ישראל, בחינת בגדים לבנים של הכהן גדול ביום־כפור, וחמש פעמים היה מחליף מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. בגדים לבנים מקבלים כל הגונין, ועל ידם עקר הסליחה על העונות שגרמו לבושין דקדרינותא, בחינת (ישעיה נ, ג): "לבשו שמים קדרות ושק" וכו', כי בגדים לבנים שמקבלים כל מיני גונין מתקנים כל זה על־ידי העבודה של יום־כפור.

"יקרה היא מפנינים" (משלי ג, טו) - 'מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים', שדרשו רבותינו ז"ל - לענין ממזר תלמיד־חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, עקר תלמיד־חכם על־ידי אמונת חכמים בבחינה הנ"ל.

ראש־השנה 'זה היום תחלת מעשיך', ו"כל מעשהו באמונה", צריכים להמשיך אמונת חכמים הנ"ל. וזה בחינת התקיעות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, בחינת 'עורו ישנים מתרדמתכם', שלא תטעו חס ושלום כאלו העולם ישן, כי "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא, ד), כי באמת "כלם בחכמה עשית", וכן מנהיג העולם בכל עת בחכמה, ויהיב חכמתא וסכלנותא למביני מדע - שהם הצדיקי אמת שלהם נתגלו כל הרזין, כמו שהודה גם נבוכדנצר וכו'. וכן בכל דור ודור רואין נפלאות ה' ונוראותיו על־ידי הצדיקי אמת וכו'.

ועוד צריכין לדבר בזה ולבאר כל זה: