# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65/3/

וכל ההכחשות והגזלות שבמשא־ומתן הכל נמשך מפגם אמונה הנ"ל, כי אם היה מאמין שבכל דבר יש רזין, בודאי לא היה מכחיש את חברו, ולא היה עולה על דעתו לשלח יד בממון וחפצים של חברו, כי בודאי השם־יתברך יודע מה שעושה שנתן לזה כל־כך חפצים ועשירות ולרש אין כל, כי הכל על־פי חכמתו האמתית שיודע שהכל לטובתו הנצחית, ואיך יעלה על דעתו לשנות רצון הבורא יתברך ויגע בממון חברו שלא כדת התורה הנ"ל, וכמו שכתוב בהתורה 'אחוי לן מנא' וכו', ובהתורה 'צוית צדק' על מאמר רבותינו ז"ל 'מלחא כי סריא' וכו', שבהממון והחפצים יש גונין עלאין, ומי שמסתכל על שרש הממון ששרשו גונין עלאין בודאי לא יתאוה לגשמיות הממון כלל, מכל שכן שלא יגע בשל חברו כלל, (עין שם בסימן כ"ג וכה לקוטי א'), נמצא, שעקר פגם המשא־ומתן שמכחיש את חברו הוא על־ידי פגם האמונה הנ"ל, שפוגם בגונין הנ"ל, בבחינת תלת גונין דקשת שהם בחינת לבושין דנהירין דרזין דאוריתא וכנ"ל.

ועל־כן התקון הוא שבועה, שכל מקום שיש הכחשה צריכין שבועה, כי השבועה בבחינת אבות, בבחינת (שמות יג, ה): "אשר נשבע לאבתיך", בחינת ברית עולם, הינו כי על־ידי השבועה בשם ה' ובהתורה הקדושה מעוררין הגונין הנ"ל שהם בחינת אבות, בחינת תלת גונין דקשת שמאירין על־ידי הברית והשבועה שנשבע השם־יתברך לנח הצדיק, ועל־ידי שמאירין גוני הקשת, בחינת לבושין דנהירין דרזין הנ"ל, שהוא בחינת אמונת חכמים הנ"ל - על־ידי־זה נתבטל ההכחשה שבממון, כי על־ידי הארת הגונין, על־ידי־זה נתבטל חמדת הממון, כנ"ל.

ועל־כן תקנו שהשבועה מגיע למי שהחפץ מחזק בידו (חשן־משפט, סימן קלג, סעיף א), כי יד האדם הוא בחינת י"ד אותיות הנ"ל של השלש שמות 'יי אלקינו יי' כנ"ל, (וכמו שכתוב בשערי ציון בתקון הנפש), שא לו השלש שמות הם ראשי תבות א 'ברהם י 'צחק ו י 'עקב, בחינת הגונין הנ"ל שנתעוררין על־ידי השבועה כנ"ל. ועל־כן מי שהממון והחפץ בידו הוא בחזקתו ומגיע לו השבועה, כי בבחינת י"ד שם בחינת הגונין, ששם בחינת השבועה, שהיא בחינת "ברית עולם", בחינת ברית ושבועה, שעל־ידי־זה מתבטל חמדת הממון ונתברר האמת על־ידי התגלות הגונין וכו', וכנ"ל: