# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65/4/

וזהו בעצמו מה שכתב שם אדמו"ר ז"ל ש מי שעושה לבוש נאה לצדיק הוא גם־כן ממתיק הדינים, על־ידי שמפשיט מהצדיק שהוא בחינת השכינה לבושים גסים ומקלקלים, ומלבישו בלבושין נאים, שזהו בחינה הנ"ל, שמפשיט מהשכינה לבושין דקדרינותא ומלבישה בלבושין דנהירין דרזין דאוריתא, שעל־ידי־זה נתעוררין רחמיו יתברך לזכר ברית עולם, בבחינת "וראיתיה" וכו' כנ"ל, כי עקר תקון כל העולמות הוא על־ידי תקון הלבושין. ובשביל זה המצוה הראשונה שבכל יום הוא מצות ציצית שהוא תקון הלבושין, שכל אחד מישראל עוסק בזה בכל יום בבקר בהתחלת עבודתו שבכל יום ויום, וכן התינוק כל התחלת חנוכו במצות התורה הקדושה הוא מצות ציצית, כי הכל תלוי בתקון הלבושין.

כי כל הצמצומים הנ"ל שמצמצם השם־יתברך אלקותו כדי שיוכלו הברואים לקבל אורו יתברך, הכל הוא בחינת לבושין, וכמו שקרא הזהר הקדוש הצמצום הראשון בשם 'לבוש', כמו שכתוב (בראשית רבה כא, ה): 'כההיא קמצא דלבושיה מניה וביה' (כאותו ארבה שלבושו הוא מגופו עצמו), וכן כל הצמצומים וכל העולמות שנתהוו על ידם כלם הם בחינת לבושין, שעל־ידי שצמצם והלביש אורו בלבושין אלו, על־ידי־זה יכולין לקבל ולינק מאורו הגדול, בבחינת (תהלים קד, ב): "עטה אור כשלמה" וכו', וכמו שכתוב (משלי לא, כה): "עז והדר לבושה" וכו', וכתיב (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עז התאזר - שעל־ידי־זה שהלביש גאותו וגדלו בלבושין אלו, שהם העולמות שנתהוו על־ידי צמצום אותיות התורה הקדושה, על־ידי־זה דיקא ה' מלך, כי רק על־ידי־זה נתגלה מלכותו יתברך, ועל־ידי־זה אף תכון תבל בל תמוט - כי בלא זה לא היה קיום להעולם כלל, כי רבוי האור אי אפשר לקבל, כידוע.

ומחמת שצמצם אורו יתברך בלבושין כנ"ל, על־ידי־זה נתהוה כל הבחירה והנסיון של כל אדם, שבזה תלויים כל העולמות, כידוע וברור לכל, שהכל נברא בשביל האדם שבו תלויים כל העולמות, והכל מחמת שהוא בעל־בחירה, ועקר הבחירה מחמת בחינת הלבושין הנ"ל. כי השם־יתברך צמצם האור בלבושין לטובת העולם כדי שתוכל להתקים ולינק מאורו, כי רבוי האור אי אפשר לקבל כנ"ל, אבל מחמת שצמצם האור בלבושין אלו, על־ידי־זה נתעלם ונתכסה האור בכמה כסויים ולבושים עד אין קץ, עד שיכול הטועה לטעות כאלו חיצוניות הלבוש הוא עקר ואין בו פנימיות כלל, חס ושלום, וכמו שאיתא בזהר הקדוש (בהעלותך קנב.), דטפשאי לא מסתכלין אלא בלבושין וכו' (שהטפשים לא מסתכלים אלא על הלבושים החיצוניים). ומי שטועה בזה חס ושלום, הוא כופר בכל התורה כלה רחמנא לצלן, ומשם כל כח היצר־הרע, כי עקר היצר־הרע נמשך בשרשו מכפירות שנמשכין מתקף הדינים שנתהוו על־ידי הצמצומים שתוכל העולם להתקים כשמאמינים בהפנימיות וכנ"ל, אבל כשאין מסתכלין כי אם על הלבוש חס ושלום, מתגברין הדינים ומשם כל כח היצר־הרע.

אבל הצדיקים והכשרים הנלוים אליהם מסתכלים רק על הפנימיות, ומתיגעים בכמה יגיעות ועבודות עד שמשיגים מה שמשיגים בפנימיות הלבושים, שהוא בחינת השגות חכמות התורה הקדושה, ועדין הם מאמינים שיש עוד פנימיות דפנימיות רזין דרזין עד אין קץ וכנ"ל. ואפלו מי שאינו יכול להשיג כלל - זוכה על־ידי התקרבותו להצדיק להאמין באמונה שלמה וחזקה כל־כך כאלו רואה בעיניו ממש, שיש פנימיות נפלא ורזין עמקין מאד מאד בכל דבר שבעולם.

כי מי שיש לו מח אמתי בקדקדו ומסתכל על האמת לאמתו - יכול להבין מרחוק מה גדלו מעשי ה' - שנבראו הכל על־ידי אותיות התורה הקדושה, וכן עתה מתנהג הכל על ידם, ובכלם יש נפלאות ורזין עד אין חקר, ובפרט רבוי השנויים הנעשים בכל עת בכל שנה ובכל חדש ובכל שבוע ובכל יום ובכל שעה, שהכל נעשין על־ידי הלבושין הנ"ל, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני־זהר תקון כב, דף סה.) ולבושין דלביש ביומא דא לא לביש ביומא אחרא, ולבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא, ולבושין דלביש ביומא דשבתא לא לביש ביומיה דחל וכו', שעל־ידי־זה מתנהג העולם ונעשין השנויים הרבים בכל יום ובכל עת, וכמו שמובא מזה בעץ־חיים בתחלתו (שער א, ענף ה), ומובא בדברינו כמה פעמים (הלכות טוען ונטען הלכה ה, ועוד), עין שם.

ועקר הכל הוא הצדיק האמת, שהשם־יתברך שוכן אתו, כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום, ועל־כן הצדיק הוא בחינת השכינה כנ"ל, והוא יודע ומבין את המעשה הנעשה בעולם, וכל מי שמקרב אליו ומאמין בו כנ"ל - שכל דבריו ומעשיו אינו פשוט אלא יש בהם רזין, הוא זוכה לאמונה שלמה - להאמין שבכל הדברים שבעולם יש בהם רזין, רק שסתם בני אדם אינם יודעים מה הם עושים, אבל הצדיק יודע, על־כן כל דבוריו ומעשיו הוא עושה ומדבר ברזין עלאין, ועל־ידי־זה מפשיט מהשכינה לבושין דקדרינותא וכו', וממתיק דינים.

וזהו בעצמו מה שכתוב שם, ש על־ידי שעושה לבוש נאה להצדיק הוא ממתיק דינים, כי הינו הך, כי כל הלבושים גשמיים שבעולם שרשם נמשך מהלבושין הנ"ל שהם הצמצומים הנ"ל, ועל־כן באמת הבגדים והלבושים של אדם הם גבהים מאד, כמובן ומבאר בדבריו ז"ל (בסימן כט) כמה צריכין לכבד את הלבושים, כי הם גבהים מאד וכנ"ל. ועל־כן הצדיק שכבר כפה והכריע בחירתו לטוב והעלה הכל לשרשו, על־כן לבושיו יקרים מאד מאד, כי לבושיו הם בחינת לבושי השכינה כנ"ל, ועל־ידי שעושין לו לבוש נאה - מפשיטין מהשכינה לבושין דקדרינותא ומלבישין יתה בלבושין דנהירין דרזין וכו', וכנ"ל: