# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65/5/

נמצא שעקר הבחירה נמשכת על־ידי הלבושין, שהם בחינת (בראשית ג, כא): "כתנות עור" שעשה לאדם הראשון אחר החטא, שעל־ידי־זה היה התחלת תקונו. ועל־כן עקר תאות ממון, שזה העקר שמבלה ימי האדם, שטרוד כל ימיו בפרנסתו, עד שיש שבאים לידי גזלות והכחשות - לגע, חס ושלום בממון חברו על־ידי ערמות ותחבולות, הכל הוא על־ידי פגם הלבושין הנ"ל. כי באמת מלבש בהממון גונין עלאין מאד כנ"ל, אך שנתעלם ונתכסה ונתלבש מאד מאד, כי גם התורה הקדושה היא בחינת לבושין כנגד פנימיות התורה, וגם הפנימיות הוא לבוש וכו', כי עצם אורו יתברך סתום ונעלם מאד מאד, מכל שכן וכל שכן בדברים חיצונים שהם ממון וחפצים, אף־על־פי שיש בהם גונין עלאין, אבל הם סתומים ונעלמים שם מאד מאד על־ידי עצם רבוי הלבושים, עד שאותיות התורה נתלבשו בלבושין גשמיים וחיצונים כאלו שהם הממון והחפצים, וכל הגזלות וההכחשות נמשכין על־ידי־זה, על־ידי הכפירות שאינו מאמין בפנימיות הלבושין כנ"ל. כי אם היה מאמין בפנימיות שבאמת נעלם בהם אור גדול גונין עלאין, בודאי לא היה מתאוה לממון הגשמי, מכל שכן שלא היה בא לידי ערמה ומרמה לגע בממון חברו, חס ושלום.

ועל־כן נקראים על־פי רב הגזלות על שם פגם הבגדים, כמו שכתוב (מלאכי ב, טז): "וכסה חמס על לבושו", וכתיב (איוב כד, י): "ערום ילינו בלי לבוש", וכן הרבה. וזהו בחינת (ישעיה כד, טז): "ובגד בוגדים בגדו", שנקראת הגזלה בשם 'בגד', כי עקר הגזלות והרמאות נמשכין מפגם הבגדים והלבושין, כנ"ל.

ועל־כן מצות צדקה שהוא ההפך מגזלות, והוא עקר תקון תאות ממון, נקראת כמה פעמים על שם תקון הבגדים, כמו שכתוב (יחזקאל יח, ז): "ועירם יכסה בגד", וכתיב (ישעיה נח, ז): "כי תראה ערם וכסיתו" וכו', וכן הרבה. וזהו בחינת גדל מעלת המצוה של הלבשת ערמים, והעקר לעשות מלבוש נאה להצדיק או על כל פנים להכשרים הנלוים לצדיקי אמת, כי על־ידי־זה מתקן הלבושין הנ"ל, שבהם תלויים תקון כל העולמות, כנ"ל: