# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1154/65/6/

ועל־כן רב תאות ממון הוא בשביל הלבושים והבגדים, כאשר יכול כל אחד להבין בעצמו שרב יגיעות וטרדות הפרנסה הוא בשביל הבגדים והמלבושים של כבוד לו ולאשתו ולבניו ולבנותיו, ובפרט בעת הנשואין שצריך להשיאם, שכל רבוי ההוצאה הוא על המלבושים, והוא המטריד את רב בני אדם בפרנסתם, מחמת שכל אחד רודף אחר הכבוד ורוצה מלבושים גבהים מערכו, ועל־ידי־זה נעשה בעל־חוב ומכחיש ממון חברו, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש שהמלבושים מטרידין מאד את האדם, כי אכילה ושתיה יכול האדם להתפרנס בהוצאה קלה אבל המלבוש מטריד מאד, וכמו שכתב על פסוק (בראשית לט, יב): "ותתפשהו בבגדו", שהסטרא־אחרא תופסת את האדם בבגדו דיקא וכו', עין שם בספר שיחות הר"ן (סימן ק'), הינו כנ"ל, כי עקר פגם תאות ממון שמכלה ימי האדם נמשך מפגם הלבושין, כנ"ל.

ועקרו מחמת חסרון אמונתו, שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות הרבה וכנ"ל, וסומך על חכמתו וערמתו כאלו כבר השיג את כל החכמה, ויודע איך למצא להשיג ממון על־ידי תחבולות וערמות האלו, כי אם היה שם לבו אל דבר ה' המלבש בכל דבר, והיה מאמין שהכל בהשגחה פרטיית, ואף־על־פי שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, כמו שכתוב (דברים כד, יט): "וברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך", אף־על־פי־כן "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כא, ל), "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" וכו' (תהלים עה, ז), "כי לא בכח יגבר איש" וכו' (שמואל־א ב, ט), וכמו שכתוב (דברים ח, יז־יח): "ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" וכו', ותרגומו: 'ארי הוא יהיב לך עיטא' וכו' (כי הוא נותן לך כח לקנות נכסים), כי הכל מאת השם־יתברך לבד, והעסק והסבה בעצמה שעוסק בה - צריך להשליך הכל על השם־יתברך, כמו שכתוב (תהלים לז, ה): "גל על ה' מעשיך" וכו', וכתיב (שם נה, כג): "השלך על ה' יהבך" וכו'.

כי צריכין להאמין שבהסבות והעסק בעצמו יש בהם רזין עמקים, מדוע השם־יתברך מסבב שזה יתפרנס מסחורה זאת ובמקום זה, וזה מסחורה אחרת, זה בחטים וזה בשעוה וזה בפשתן וכו', והכל מאת ה', ובכלם יש רזין נפלאים, כי רק הוא יתברך יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי, ויודע לפרנס כל אחד ואחד כפי שרש נשמתו וכפי מעשיו וכפי גלגוליו וכו', שעל־ידי כל זה צריך להתפרנס על־ידי סחורות אלו, אבל יש לו בחירה, והעקר הוא האמונה, להאמין שכל תחבולותיו לא יועילו לו בלא השם־יתברך, כמו שכתוב (תהלים קכז, א): "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" וכו'.

ועל־כן צריך לעסק במשא־ומתן באמונה ולעשות על־פי התורה, ולבלי לשכח את השם־יתברך, חס ושלום, בשעת המשא־ומתן, מכל שכן וכל שכן שלא יתחכם בחכמות רעות ומרמות לגע בממון חברו חס ושלום, אפלו שוה פרוטה, כי היא לא תצלח, כמו שכתוב (משלי יב, כז): "לא יחרך רמיה צידו":