# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1247/62/1/

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל במאמר 'אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' וכו' (סימן ד), שעל־ידי ודוי דברים לפני התלמיד־חכם מעלין את המלכות לשרשה וכו', כי על־ידי העברה מקלקל הצרוף הטוב של אותיות התורה ומכניס אותם בתוך הסטרא־אחרא, חס ושלום, בתוך מלכות דסטרא־אחרא, כי הדבור הוא בחינת מלכות' וכו', ועל־ידי ודוי דברים מתקן הצרופים ומחזיר המלכות להשם־יתברך וכו', ועל־ידי־זה אתה נכלל באין־סוף.

וזה בחינת (תקוני זהר, תקון כא, סא:): 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' (טעם המקרא שנקרא 'זרקא', על שם שהיא נזרקת למקום שנטלה משם), שמחזיר את המלכות לאין־סוף, בחינת רעוא דרעוין, כי המלכות הוא בחינת רצונות, בחינת תמונת אותיות, וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות - שרצה הקדוש־ברוך־הוא שיתגלה מלכותו בעולם, ועל־ידי־זה ברא את העולם מאין ליש, ועל־ידי שמבטלין את הישות בבחינת התפשטות הגשמיות, על־ידי־זה נכללין כל הרצונות בתוך רצון שברצונות וכו', ושם כלו טוב וכלו אחד. ואחר־כך כשחוזרין אל הישות, בבחינת (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב", אזי מהרשימו הנשאר יודעין כי ה' הוא האלהים, בחינת כלו טוב וכו', וכו', עין שם כל זה והבן, כי הם דברים ארכים ועמקים מאד, עין שם. וזה בחינת (תהלים לז, יא): "וענוים יירשו ארץ" - 'ארץ' הוא דינא דמלכותא, בחינת מלכות - שעולה לשרשה לבחינת אין, שעל־ידי־זה נתכפרין כל העוונות וכו', עין שם: