# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1247/63/2/

וזהו בחינת מצרנות שתקנו חכמינו ז"ל, שבעל המצר קודם לקח השדה הסמוכה לו כדי שיהיו שדותיו יחד, כי זהו עקר תקון השדה שתהיה השדה נכללת באחד, כי השדה התחתון מרמזת לשדה העליון שגדלים בה נשמות הקדושות, כי הכל אחד, כי גם כל גדולי השדה התחתון הוא גם־כן רק נשמות קדושות, כי כל העשבים והצמחים והתבואות והפרות כלם הם גלגולי נשמות, כידוע.

ועל־כן צריכין שתהיה השדה נכללת באחד, שזהו עקר תקון הנשמות שהם צמחי השדה. וזהו בחינת דין בן המצר, שהוא קודם לקח השדה, כדי לבטל המצר של חברו מן השדה, דהינו להרחיב שדהו יחד בכל מה דאפשר ולהרחיק חברו ממצרו, שכל זה כדי שתהיה השדה אחד, הינו שתהיה נכללת בבחינת 'כלו אחד כלו טוב', שזהו עקר תקון השדה כנ"ל, ועל־כן למדו רבותינו ז"ל, דין בעל המצר מפסוק ועשית הטוב והישר - כי עקר דין בעל המצר הוא בשביל ועשית הטוב - כדי להכלל בבחינת כלו אחד, שהוא כלו טוב, כנ"ל: