# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1247/63/4/

וזהו בחינת (דברים יד, כב): עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. כי התבואה היוצא בכל שנה ושנה, בכל שנה דיקא כנ"ל, צריכין לתקנה שתהיה נכללת בבחינת 'כלו אחד' שהוא תקון השדה כנ"ל, ועל־כן צריכין לתן תרומות ומעשרות ומתנות עניים מהתבואה, כי על־ידי שנותנין מהתבואה לכהנים וללויים ולעניים כמו שצותה התורה, על־ידי־זה מרימין כל התבואה ונכללת בשרשה בכלו אחד.

כי החלק שנותנין לכהנים וכו', ולעניים הם חלק השם־יתברך כאלו נותנין לו יתברך, כי כהנים משלחן גבוה קא זכו, כמו שכתוב (במדבר יח, כ): "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל". וכן כל מה שנותנין לעניים - נותנין להשם־יתברך, כביכול, כמו שכתוב (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל" וכו'. נמצא, שבזה שמקימין מצוות המתנות מן התבואה - בזה מרימין ומעלין כל התבואה להשם־יתברך, שהוא 'כלו אחד כלו טוב', על־ידי שנותנין לו חלקו שצוה לתן חלקו לכהן וכו' ולעני כנ"ל:

וזהו בחינת "מעשר מן המעשר" (במדבר יח, כו), שהוא בסוד מאה ברכות בכל יום, כמובא (של"ה תולדות, תורה אור), שהוא בחינת התפלה שכלולה מכל המאה ברכות, שהוא בחינת (בראשית כו, יב) "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה"', כידוע. שכל זה הוא כדי לחזר ולכלל באחד על־ידי שנכללין עשר מעשר עד מאה עד שנכללין באחד, שהוא סוד מעשר מן המעשר, דהינו אחד ממאה שנותנין לכהן. ועל־כן כל אלו התקונים של תרומות ומעשרות ומתנות עניים שהם תקוני השדה הקדושה - נעשין בכל שנה ושנה, כמו שכתוב (דברים יד, כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה". כי עקר תקון השדה, דהינו שתהיה נכללת באחד, זה צריכין לעשות בכל שנה ושנה שכלולה מי"ב חדשים, שבהם חוזרים הגלגלים בחינת י"ב גבולי אלכסון, וחוזרין ושבין ונכללין ועולין בשרשם, שהוא כלו אחד כלו טוב כנ"ל, שעל־ידי־זה נתבטלין כל המצרים והדינים הנאחזין מבחינת הגבולים והצמצומים, כנ"ל: