# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1247/63/8/

וזהו הקדיש שאומרים כל השנה ראשונה, וכן ביום שמת בו אביו ואמו, כי קדיש הוא למעלה מכל הקדשות כלן, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קכט:), וזוכין על־ידי אמירת קדיש בכונה להכלל בבחינת כלו אחד כלו טוב, שהוא תקון התפלה, תקון השדה כנ"ל, כי עקר תקון התפלה הוא - שתהיה כל התפלה נכללת באחד עד שאפלו כשעומד בסוף התבה האחרונה של התפלה עדין, יהיה עומד בתחלת תבה הראשונה של התפלה וכו', כמבאר שם היטב בהתורה הקדושה הנ"ל.

וזה בחינת קדיש, כי כל התבות של התפלה שהם ברכות והודאות לשמו הגדול והקדוש - צריכין לכללם באחד, שהוא התכלית, ששם הוא למעלה מכל הברכות וההודאות, ששם כלו אחד בחינת "ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה" (נחמיה ט, ה).

וזהו בחינת הקדיש שהוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא ותשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ולעלא מן כל הברכות הוא כלו אחד כלו טוב. ועל־כן אומרים הקדיש בשעת התפלה, כי עקר תקון התפלה כדי שתהיה התפלה כלה נכללת באחד כנ"ל, על־כן צריכין לומר קדיש, שהוא למעלה על כל הקדשות ועל כל הברכות של התפלות, בחינת לעלא מן כל ברכתא וכו', כנ"ל. ועל־ידי־זה עולין לשרש התפלה, שהוא למעלה מן התפלה, שהוא בחינת כלו אחד כלו טוב, ואז נכללת התפלה בשרשה בבחינת התכלית שכלו טוב כלו אחד, שזה עקר תקון התפלה כנ"ל: