# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1247/64/3/

נמצא, שעקר קיום כל הדברים שבעולם הוא על־ידי השלום, שנעשה על־ידי הצדיק יסוד עולם, שהוא בחינת ברית שלום, שהוא בחינת יסוד הפשוט וכנ"ל. ועל־כן 'לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' (עקצין ג, יב). כי אפלו בגשמיות עקר קיום כל הדברים שנתהוו מארבעה יסודות הוא על־ידי השלום, דהינו על־ידי שמתנהגים היסודות במזג השוה ואין אחד יוצא חוץ לגבולו, ואינו מתגבר נגד חברו, וזה נעשה על־ידי הצדיק יסוד עולם וכו', שעל ידו עקר השלום כנ"ל, מכל שכן ברוחניות לענין המדות הנמשכין מהארבעה יסודות וכל מדה כלולה מכלם. וצריכין לידע איך להתנהג בכל מדה לברר הטוב ממנה ולבער הרע, שבודאי אי אפשר לידע איך להתנהג בכל המדות כי אם על־ידי הצדיק האמת שהוא בחינת יסוד הפשוט, שהוא בחינת "הנהר היוצא מעדן" וכו', שהוא משקה את הגן - דא אוריתא (תקוני זהר, תקון נג, פז:) שכלולה מכל המדות, שאי אפשר לידע איך להתנהג בכל המדות, שהם כלל כל התורה אשר היא חיינו וחיות כל הדברים שבעולם, כי אם על־ידי הצדיק יסוד עולם, שהוא יסוד כל המדות הנמשכין מארבעה יסודות, שהוא יודע למזגם ולחברם ולעשות שלום ביניהם, לברר מכל מדה ומדה הטוב מהם ולהתנהג בהם במזג השוה, הכל בעתו ובזמנו באפן שיתקים ויחיה חיים אמתיים על־פי התורה, שזה עקר החיות של כל העולמות שכלולים מארבעה יסודות. כי גם העולמות העליונים הם בבחינת הארבעה יסודות שהם בחינת ארבע אותיות השם, כמובא בכתבים, שארבעה עולמות - אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם בחינת שרש הארבעה יסודות ששרשם ארבע אותיות השם, עין שם.

על־כן צריכין לבקש ולהתפלל ולהתחנן הרבה לפני השם־יתברך שנזכה להתקרב להראש־בית האמתי, כי העולם בכלל הוא כמו בית, שעקר קיומו כשיש לו ראש, דהינו ראש־בית בחינת בעל־הבית כדי שינהיג הבית וכל אשר בו כראוי - לסדר הכל על מקומו הראוי ולהשגיח על תקון הבית וכל אשר בו. וכן כל אדם בפרטיות הוא בחינת עולם קטן, בחינת בית, וצריך שיהיה לו ראש בחינת בעל־הבית שינהיג אותו כראוי בגשמיות וברוחניות, שידע להנהיג כל הארבעה יסודות, שמהם כל המדות - להנהיג ולסדר הכל כראוי במזג השוה, באפן שיתנהג הכל על־פי התורה אשר היא חיינו אשר על־ידי־זה מתקימים הכל וכנ"ל.

ועל־כן שנאוי המחלקת מאד, בפרט כשחולקין, חס ושלום, על צדיק האמת וכשרי הדור, כי כפי המחלקת שחולק אחד עם חברו - כן נעשה פרוד בין הארבעה יסודות, כי נתקלקל השלום שביניהם על־ידי שנתעורר מחלקת בין בני אדם, כי כל אדם ואדם יש לו אחיזה באות מיחד ובמדה מיחדת וביסוד פרטי, אף־על־פי שכל אדם כלול מכל הארבעה יסודות ומכל המדות, אף־על־פי־כן עקר אחיזתו ביסוד פרטי ובמדה מיחדת, ועל־כן יש שנויים גדולים בטבעי בני אדם ובמדותיהם, כי זה כנגד חברו בחינת אש, וחברו בחינת מים כנגדו, וצריכין שיהיה שלום ביניהם, כי עקר השלום הוא בין שני הפכים, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן פ). אבל כשנתעורר, חס ושלום, מחלקת ביניהם אזי נתעורר מחלקת בשרשי היסודות שהם נאחזין בהם, וכשנעשה מחלקת בין היסודות, מזה באין חס ושלום, כל החרבנות וכל החולאת, חס ושלום, וכו', רחמנא לצלן, כי הכל כפי פרוד הארבעה יסודות, חס ושלום, כי כשאין הארבעה יסודות מתנהגין במזג השוה, חס ושלום, אזי הם מצרים זה לזה, וכל אחד ואחד נעשה מצר לחברו, כי מתגבר האש כנגד המים והמים נגד האש וכן השאר. ומזה כל החרבנות וכל הצרות, חס ושלום:

וזה בחינת חרבן בית־המקדש שהתגברו מאורי אש כנגד מאורי אור והחריבו את הבית־המקדש, והכל על־ידי שפגמו בהארבעה יסודות במדותיהם ותאוותיהם הרעות והעקר על־ידי המחלקת, ובפרט שחלקו על צדיקי אמת. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט.): 'לא חרבה ירושלים עד שהשוו בה קטן וגדול ובזו תלמידי חכמים' וכו'. וגם אמרו שעקר חרבן בית שני היה על־ידי שנאת חנם, כי על־ידי שנאה ומחלקת, בפרט כשחולקין על צדיקי אמת שמהם עקר החבור וההרכבה של הארבעה יסודות שזה עקר קיום הכל כנ"ל, וכשחולקין עליהם אזי נעשה מחלקת בין הארבעה יסודות, ואזי מצרים זה לזה ומזה באים כל החרבנות, חס ושלום.

ועל־ידי־זה נחרב הבית־המקדש, בחינת (איכה ד, יא): "ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה", כמובא בהתורה הנ"ל. כי הבית־המקדש בחינת עינים, בחינת כלליות הארבעה יסודות שצריכין לקבל חיות מהראש־בית שיאיר הראש להבית, דהינו שהצדיק שהוא בחינת הראש שהוא בחינת מאורי אור - יאיר להבית־המקדש, שהוא בחינת כלל הארבעה יסודות ואז הבית על מכונו, וכל העולם ומלואו מתנהג בשלום כראוי וכסדר, אבל כשחלקו זה על זה, ובפרט שחלקו על הראש, כמו שכתוב (דברי־הימים־ב לו, טז): "ויהיו מלעבים במלאכי אלקים" וכו', על־ידי־זה נתרחק ונתעלם הראש מהבית ולא נמשך השפעת הנהר היוצא מעדן, שהוא בחינת יסוד הפשוט לתוך הארבעה ראשים, ואז נעשה מחלקת בין הארבעה יסודות ונעשים מצרים זה לזה, ומתגבר כל אחד על חברו, ומזה נחרב הבית־המקדש ומזה באים כל החרבנות וכל הצרות, חס ושלום, כנ"ל.

וזה בחינת כל רדפיה השיגוה בין המצרים - 'בין המצרים' דיקא, כי על־ידי המצרים, דהינו שלא היה שלום בין הארבעה יסודות ונעשים מצרים זה לזה על־ידי־זה כל רדפיה השיגוה - כי מזה היה עקר החרבן כנ"ל, כי אז התגברו עננין דמכסין על עינין שהם עשו וישמעאל שהם עקרי מצרי הקדשה. ועל־כן אדום שהוא העקר, והגלות הארך הזה - נקרא על שמו, על־כן הוא עומד על המצר של ארץ־ישראל, כי הוא עקר המצר של הקדשה, שהוא בחינת קדשת ארץ־ישראל. והתגברותו, חס ושלום, כשנעשה מחלקת, חס ושלום, ונעשין מצרים בין הארבעה יסודות ומתגברין זה כנגד זה. והעקר על־ידי שחולקין על הצדיק הראש־בית שהוא בחינת מאורי אור, שאז מתגברין, חס ושלום, מאורי אש שהוא פגם וקלקול הארבעה יסודות, שהם בחינת עינים, שזהו בחינת עשו וישמעאל, שהם מצרי הקדשה, שהם בחינת עננין דמכסין על עינין, שהם החריבו את הבית־המקדש, כי עקר החרבן על־ידי־זה, כנ"ל:

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח.): 'כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים'. כי שבת הוא בחינת הצדיק הראש־בית, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, ועל־כן על־ידי שבת נתבטלין המצרים, כי על־ידי הצדיק הראש־בית בחינת 'שבת', נמשך היסוד הפשוט שעושה שלום בין כל הארבעה יסודות שיתנהגו במזג השוה, ולא יהיו מצרים זה לזה וכנ"ל, וכפי בטול המצרים שבין הארבעה יסודות - כמו כן נתבטלין המצרים של גבולי הקדשה ונתבטלין כלם להרחיב גבול הקדשה להגדיל שם ה', שהוא שרש הארבעה יסודות כמו שיהיה לעתיד, שאז יתקים (בראשית כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", שהוא בחינת נחלת יעקב ששמר את השבת שהיא בלי מצרים.

כי ארבע רוחות העולם הם בחינת ארבעה יסודות, ששרשם ארבע אותיות השם, כידוע, וכשמתקנין הארבעה יסודות על־ידי הצדיק האמת שהוא בחינת שבת, דהינו שזוכין לטהר ולקדש את עצמו כראוי בכל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות, אז הוא מושל בכל הארבע רוחות שהם בחינת ארבעה יסודות, כי אין לו שום מצר ומונע, כי זכה לשלום על־ידי הראש־בית שעושה שלום בין הכל, בין כל הארבעה יסודות שכוללים העולם ומלואו וכנ"ל: