# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1247/64/9/

ובזה יתבאר כל דברי המדרש המובא לעיל, וזה לשונו (בפסוק 'כי רבות אנחתי ולבי דוי'): אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש. חטאו בראש, דכתיב (במדבר יד, ד): "נתנה ראש ונשובה מצרימה". ולקו בראש, דכתיב (ישעיה א, ה): "כל ראש לחלי". ומתנחמין בראש, דכתיב (מיכה ב, יג): "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם". חטאו באזן וכו', ולקו באזן ומתנחמים באזן וכו', חטאו בעין ולקו בעין ומתנחמין בעין, חטאו באף ולקו באף ומתנחמין באף, חטאו בפה ולקו בפה ומתנחמין בפה, חטאו בלשון ולקו בלשון ומתנחמין בלשון. חטאו בלב ולקו בלב ומתנחמין בלב, חטאו ביד ולקו ביד ומתנחמים ביד, חטאו ברגל ולקו ברגל ומתנחמים ברגל, חטאו בהוא ולקו בהוא ומתנחמין בהוא, חטאו בזה ולקו בזה ומתנחמין בזה, חטאו באש ולקו באש ומתנחמין באש, חטאו ביש ולקו ביש ומתנחמין ביש, חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמין בכפלים, דכתיב: "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם"; עד כאן לשון המדרש, רק ששם מפרש בכל אחד ראיות מן המקרא שבאלו הדברים הנ"ל חטאו ובו לקו ובו מתנחמין, עין שם. והענין פלא מה שפרטו דברים אלו דיקא:

אך הנראה לעניות דעתי, שבאלו הדברים כלולים כל הפגמים שפגמו בכל העוונות שלהם, ועל־כן בהם לקו ובהם יתנחמו, כי עקר הפגם שעל־ידי־זה נחרב הבית־המקדש הוא מה שפגמו בכבוד הצדיקי אמת וכנ"ל, כי עקר החיות והתקוה והישועה והנחמה מכל הצרות בגשמיות וברוחניות - הוא הצדיק האמת שהוא הראש־בית שהוא "הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן" וכו', שממנו חיות וקיום של כל הארבעה יסודות, שהם כלל כל העולם ומלואו. ומבאר שם, בהתורה הנ"ל שזה הצדיק הוא הפאר והחן והיפי וההדור של כל העולם, וכל מי שנכלל בו מסתכל על עצמו בכל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות וכו'.

והנה אם תסתכל ותעין היטב בדברי התורה הזאת תמצא, שמזכיר שם כמה פרטים מענין קדשת הצדיק, דהינו שם הצדיק, שהוא השם והפרסום שלו והפאר והחן והיפי וההדור שלו, דהינו מי שזוכה להיות נכלל בשם הצדיק, דהינו ששם הצדיק נקרא עליו, או שעל כל פנים נכנס בלבו שם הצדיק והוא מאמין בו והוא יקר וחשוב בעיניו, ונכלל בהפאר והיפי והחן האמת של הצדיק או שרואה אותו בעיניו וכו', שעל־ידי כל זה נמשך עליו קדשת הצדיק, שהוא הראש־בית, שעל־ידי־זה מסתכל על עצמו בכל המדות שהם כלל התורה עד שזוכה לשוב אל ה', כי עקר החיות והתקון של כל ישראל בכלל ובפרט הוא על־ידי הצדיק האמת, שהוא הראש־בית האמת, שהוא "הנהר היוצא מעדן" וכו', שממנו חיות וקיום הכל וכו', כנ"ל.

וזה הצדיק הוא בחינת שבת ומאיר להבית־המקדש בבחינת ראש־בית, שהראש בחינת מחין, דהינו הצדיק - מאיר להבית שהוא בית־המקדש, שהוא בחינת עינים וכו'. וכשפגמו בכבוד הצדיק נתעלם ונסתלק הראש מהבית ועל־ידי־זה נחרב הבית־המקדש, כי נסתלקו מאורי אור, שהוא בחינת אור הצדיק והתגברו מאורי אש, שהוא בחינת פגם וקלקול הארבעה יסודות בחינת עננין דמכסין על עינין, בחינת רומי רבתא ורומי זעירתא, בחינת עשו וישמעאל, שהם בחינת כלל כל הפגמים שמהם יונקים המנהיגים של שקר, בחינת (איכה ד): "ראש כל חוצות" וכו', כמבאר שם כל זה, עין שם היטב:

נמצא, שעקר הפגם הוא על־ידי שפגמו בכבוד הצדיק, ועל־ידי־זה היו כל החרבנות וכל הצרות, ועקר התקוה והישועה הוא על־ידי התקרבות לצדיקים, (וכמו שכתוב בהאלף־בית (ספר המדות, אות צדיק, סימן קנא): ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים) וזה בחינת כל הדברים הנ"ל שפרט במדרש - שבו חטאו ובו לקו ובו מתנחמים.

ונבאר בעזר השם־יתברך הדברים כסדר. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש וכו', זה כבר נתבאר לעיל, כי חטאו ופגמו בהראש־בית הנ"ל, שהוא משה רבנו, שהוא כלל כל הצדיקי אמת ורצו לבחר לעצמם מנהיגים של שקר, כמו שכתוב: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" - בפרשת מרגלים, ועל־ידי־זה גרמו בכיה לדורות, כי מאז נגזר חרבן בית־המקדש שהוא בחינת הסתלקות הראש מהבית כנ"ל, ועל־כן לקו בראש, כנ"ל. ומתנחמים בראש, דכתיב: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם" - שהם בחינת הצדיקי אמת, שהם בחינת ראש בני ישראל באמת, כי שמו יתברך משתף בשמם בחינת וה' בראשם, וכנ"ל.

חטאו באזן וכו' - זה בחינת הפגם שפגמו בשם הצדיק, כי השם נשמע לאזנים. וכשפוגמין בשם הצדיק האמת ואין חשוב בעיניו שמו הקדוש, מכל שכן כשמבזין אותו, חס ושלום - זה בחינת פגם האזנים שאינם רוצים להכניס באזנם ולבבם שם האמת של הצדיק האמת אשר שמו יתברך משתף בשמו, וכל מה שנתגדל ונחשב שם הצדיק הזה - נתגדל ונחשב ונתפאר שמו הגדול יתברך, וכשפגמו בזה - פגמו באזן, כמו שכתוב (זכריה ז, יא): "ואזניהם הכבידו משמוע" - שמכבידין אזניהם מלשמע דברי הצדיק האמת אשר כל דבריו דברי אלקים חיים, ועל־כן לקו באזן ומתנחמין באזן, שנאמר (ישעיה ל, כא): "ואזניך תשמענה דבר מאחריך", הינו שסוף כל סוף יעזר השם־יתברך לישראל שיכירו האמת ואזניהם ישמעו דברי הצדיקי אמת, ועל־ידי־זה יתתקן הכל:

חטאו בעין ולקו בעין וכו' - זה בחינת פגם העינים, כי צריכין לראות את פני הצדיקי אמת, בבחינת "והיו עיניך ראות את מוריך" וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב. והם פגמו בזה ועל־ידי־זה נמשך עליהם פגם העינים של נאוף ועל־ידי־זה לקו בעין ומתנחמין בעין, דכתיב: "כי עין בעין יראו" וכו' - כי כשרואין את הצדיק כאלו רואין את השם־יתברך, כי צדיקיא אנפי שכינתא אנון (זהר תצוה קסג:).

חטאו באף - שהוא החטם, זה בחינת פגם שפגמו בההדור והחן האמת של הצדיק, כי עקר החן וההדור הוא בפנים ועקר הפנים הוא החטם, כמו שכתוב (ישעיה ג, ט): "הכרת פניהם ענתה בם" - זה החטם. [כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות קכ.), ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל במקום אחר (בסימן ח)], כי עקר החן האמת הוא על־ידי הרוח־חיים דקדשה שממשיך הצדיק שמשם כל החן וההדור והיפי, כמובן שם בהתורה הנ"ל. ועקר הרוח־חיים הוא בחטם, כמו שכתוב (בראשית ז, כב): "כל אשר נשמת רוח־חיים באפיו". ועל־כן עקר הפנים, ששם עקר החן והיפי הוא החטם, כי שם הרוח־חיים וכנ"ל. ועל־כן כשפגמו בכבוד הצדיק ולא רצו לכלל בחן האמת שלו בהפאר והיפי וההדור שלו, על־כן פגמו בחטם, וזהו חטאו באף ולקו באף ומתנחמין באף וכנ"ל.

חטאו בפה וכו', כי עקר ההתקרבות אל הצדיק הוא על־ידי הפה, על־ידי שמדברים דברי תורה שמקבלים ממנו בפה, כי התגלות המחין שהם שרש הארבעה יסודות כנ"ל, הוא בפה, כמו שכתוב (משלי ב, ו): "מפיו דעת ותבונה". ועל־כן כשחטאו ופגמו בכבוד הצדיק ולא רצו לדבר בפיהם דברי תורה שגלו הצדיקי אמת, על־כן פגמו בפה. וזהו חטאו בפה וכו'. וזה חטאו בלשון, כי הלשון הוא בחינת ברית הלשון, שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, כי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן - זה בחינת החיות הנמשך מהראש והמח לתוך הלב כדי להחיות את כל איברי הגוף, כי בכלליות האדם נקרא כלליות הראש שהוא הגלגלתא בחינת עדן (תקוני זהר, תקון יט, לח:), ששם שרש החכמה והמחין, שהם שרש החיות של כל האדם, כמו שכתוב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", ומשם נמשך החיות לתוך הלב להחיות את כל הגוף, שזהו בחינת נהר היוצא מעדן - שהוא הרוח־חיים הנמשך בשרשו מהמח להשקות את הגן שהוא הלב, שממנו נתפרדין כל הכחות וכל החיות לכל איברי האדם שכלולים מארבעה יסודות, שהם בחינת ארבע מדות, שזהו בחינת ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים (בראשית ב, י).

וכן בענין המדות הנמשכין מהארבעה יסודות, שכלם נמשכין ונתפרדין מהלב שהוא מקור כל המדות לטוב ולרע, כי עקר כל המדות בלב (כמו שמבאר בהתורה 'מי האיש החפץ חיים' בסימן לג), והעקר להמשיך שרש החכמה שבמח להחיות ולהשקות את הלב, שזה עקר חיותו וקיומו בגשמיות ורוחניות. כי עצם החכמה שבמח רחוק מאד מכל התאוות והמדות רעות, ועקר המלחמה לקשר החכמה שבמח עם הלב, בבחינת (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך" - שלא יהיה ברשות לבו, רק יהיה לבו ברשותו. והצדיק האמת נגד העולם הוא בחינת ראש והעולם נגדו הם בחינת גוף, ועקר התקון כשזוכין להיות מקרב ומקשר להצדיק כמו הגוף עם הראש, שיהיה נמשך הנהר היוצא מעדן - דהינו החיות מהצדיק להשקות את הגן שהוא כלל הגוף, שעקרו הלב. אשר משם יפרד וכו' - שמשם נפרדין כל המדות הכלולין בארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל. וזה הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן - שהוא מקשר המח עם הלב, הראש עם הגוף, הצדיק האמת עם כלל ישראל, הוא בחינת ברית הלשון, כי עקר הארת הצדיק הוא על־ידי דבורי פיו ולשונו הקדוש והם פגמו בהצדיק על־כן חטאו בפה ובלשון וכו'.

וזהו חטאו בלב - הינו כנ"ל, כי הלב הוא מקור כל המדות שממנו נפרדין כלם, כנ"ל, ועקר חיותו וקיומו לזכות שיהיה לבו שלם עם ה' להתנהג בכל המדות כראוי כרצונו יתברך, הוא על־ידי הצדיק האמת הוא הראש האמת שמאיר לתוך הלב וכו', כנ"ל, והם פגמו בזה. וזהו חטאו בלב וכו', וכנ"ל:

וזהו חטאו ביד - כי הידים הם כלי המעשה ובהם מתגלין כל המדות כפי מה שאוחז בהם, כי כפי מדותיו ותאוותיו כן מעשיו לטוב או להפך, שכלם כלולים בבחינת ידים שהם כלי המעשה. ועל־כן עקר רוח החיים שבלב, שממנו חיות כל האיברים, מתגלה בידים, דהינו בהדפק שדופק בידים דיקא, כי עקר הרוח־חיים שבלב נמשך לתוך הידים מחמת שהם כלי המעשה. ועל־כן עקר התגלות מספר עשרה הוא בידים, שיש בהם עשר אצבעות וכן ברגלים, וכמובא, מחמת ששם עקר התגלות פעלת המדות של כל הארבעה יסודות שכלולים בעשר, כידוע.

וזהו חטאו ביד וכו', כי כל הפגמים שפגמו בכל המדות של כל הארבעה יסודות על־ידי שפגמו בכבוד הצדיק הכל מתגלה בידים דיקא כנ"ל. וזהו חטאו ברגל, כי עקר שלמות התקון הוא להתקרב ולהתקשר להצדיק באמת כל־כך עד שיהיה נמשך הארתו, עד הרגלים, ששם עקר גמר התקון, כי צריכין להמשיך אור הצדיק מהראש אל הלב, ששם כל המדות לטוב או להפך, כדי לקשר הלב להחכמה שבמח, כדי שיהיה לבו ברשותו שיתנהג בכל המדות בקדשה כראוי, ובזה יזכה לקדש את ידיו שהם כלי המעשה, דהינו שיהיו כל מעשיו ופעלותיו בקדשה ובטהרה כראוי על־פי התורה.

אבל עקר השלמות הוא כשממשיכין הקדשה עד הרגלים, כי עקר אחיזת הסטרא־אחרא והקלפות, שהם מצרי הקדשה, הוא ברגלים בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות" וכו', בבחינת (תהלים מט, ו): "עון עקבי יסובני", כי לאחר סיום רגלי הקדשה מתחיל ראש הקלפה והסטרא־אחרא שהוא בחינת (ישעיה נא, כ): "ראש כל חוצות". ועל־כן עקר אחיזתו בבחינת רגלין, שהם סמוכין אליו שזהו סוד המנעלים, כדי שלא תינק הסטרא־אחרא מבחינת רגלין.

ועל־כן עקר השלמות כשממשיכין קדשת הצדיק לתוך כל הגוף עד שתהיה נמשכת גם בבחינת רגלין, כדי להכניע הסטרא־אחרא והקלפות, שהם בחינת הראש כל חוצות לקים (משלי ג, כא): "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם", כי מהאש יצאו והאש תאכלם", הינו כי הם בבחינת אפר, בחינת מאורי אש ורוצין, חס ושלום, לכלות הכל ולעשות הכל כעפר ואפר, חס ושלום, על־כן לסוף יהיו נעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים והכשרים הנכללים בהצדיק האמת בהראש־בית הנ"ל, ואז יתקים (זכריה יד, ד): ועמדו רגליו ביום ההוא וכו'. ואז נכבש תחת רגלינו את עשו הוא אדום, שהוא עקר המצר של הקדשה שנאמר עליו (דברים ב, ה): "כי לא אתן לך מארצו ירשה עד מדרך כף רגל", ודרשו רבותינו ז"ל (רש"י דברים ב, ה), עד יום דריסת הרגל שיתקים "ועמדו רגליו" וכו', הינו עד שיתתקנו הרגלין על־ידי שימשיכו הארת ה"צדיק יסוד עולם" הארת הראש־בית עד הרגלין, שזהו בחינת עקבות משיחא שסובלין צרות גדולות, רחמנא לצלן, בעקבות משיחא, מחמת שעתה הנשמות בבחינת רגלין, שבהם עקר אחיזת הראש כל חוצות, שהם בחינת המנהיגים של שקר. ונתקים (ישעיה ג, ה): "ירהבו הנער בזקן וכו', כי "היו צריה לראש" (איכה א, ה). ונתקים בעוונותינו הרבים (ישעיה א, ו): "מכף רגל ועד ראש אין בו מתם". ועקר התקון שנזכה להמשיך הארת הצדיק בחינת הראש־בית עד הרגלין, שגם הנמוכין, שהם בחינת רגלין, ידעו גדלת הצדיק וקדשתו, ויאיר גם בהם עצות נכונות ונפלאות להתקרב אליו יתברך, שזהו בחינת קדשת שבת, שהוא בחינת הצדיק האמת שנאמר בו (ישעיה נח, יג): "אם תשיב משבת רגלך", להשיב ולהרים בחינת הרגלין מן הקלפה ואז יתנחמו ברגל, כמו שכתוב (שם נב, ז): "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר", כמו שמובא במדרש הנ"ל: