# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/61/

השתפין חולקין בשוה אפלו הניח אחד מאה והשני מאתים והשלישי שלש מאות, חולקין הרוח בשוה ולא לפי הממון (חשן משפט, סימן קעד):

על־פי מה שכתב רבנו (סימן סט) ומובא לעיל כמה פעמים - ששרש הנפשות בעשירות וכו', עין שם:

ועל־כן השתפין כשנשתתפין יחד בממונם - אזי נתחברים ונתאחדים יחד כמו האחין, כי כשנשתתפין - נעשה ממונם אחד, וכשנתאחדו ונתחברו בממונם אזי נתאחדין בנפשותם, כי שרש הנפש בהעשירות כנ"ל. נמצא, שהם כאחין ממש, כי הקרבת האחין מצד נפשותם שיונקים מאילן אחד, כמו כן השתפין בממונם נתחברין ונעשין אילן אחד, כי ענפי האילנות הם העשירות שבהם תלויים הנפשות, וכשנתחברים בממונם נמצא שנתחברין ענפים של אילנות נפרדין ונעשה מהם אחדות.

וזה שרגיל בדברי רבותינו ז"ל על־פי הרב לומר האחין השתפין, כי כל השתפין הם כאחין ממש מצד נפשותם שנתחברין על־ידי הממון, כנ"ל. ועל־כן יפה תקנו רבותינו ז"ל שיחלקו בשוה, כי מאחר שנשתתפו - נתאחדו וכלם יונקים ממקום אחד עכשו על־ידי ההתחברות, כי נתחברין ונתאחדין ממש כנ"ל. ועל־כן כלם שוין כמו האחין שיונקים ממקום אחד, ועל־כן חולקין הירשה בשוה, כמו כן הם כאחין ממש ויונקים ממקום אחד על־כן חולקין בשוה, ואף שבודאי אין יניקת כל אחד ואחד בשוה, אדרבא, מחמת זה תקנו שיחלקו בשוה.

כי אין היניקה משתנית לפי סך הממון, רק לפי הכח והטבע והסגלה של הענפים, דהינו הממון, אבל לא לפי הסך, וכעין מה שבאר רבנו בענין הפרות שהם הבנים, שאינם לפי סך הממון רק לפי סגלת הענפים, כי יש ענפים שאינם עולים רק עשרה זהובים, ואף־על־פי־כן תלויים בהם בנים הרבה וכן להפך, עין שם היטב דברים אלו במאמר 'גזלה'. כמו כן לענין הולדות פרות הרוח להרויח בהממון, בודאי אינו תלוי לפי סך הממון, רק לפי סגלת הענפים כנ"ל. וכמו שאנו רואין בחוש, שיש אחד מרויח במאה זהובים יותר ממה שאחר מרויח באלף, והכל לפי סגלת וטבע הענפים.

ועל־כן אלו שנשתתפו יחד ויונקים ממקום אחד כנ"ל, אם היינו רוצים לעשות החלקה ביניהם כראוי לתן לכל אחד המגיע לו חלקו כפי יניקתו - אין הדין הזה מסור לבית דין שלמטה, כי בודאי אין יניקתם שוה, אך אין מי שידע זאת כי אם יודע תעלומות, ועל־כן תקנו רבותינו ז"ל השואה שיחלקו בשוה חלק כחלק, כי אי אפשר לתן לכל אחד כפי המגיע לו באמת, כי אין מי שידע זאת כנ"ל.

וכעין זה איתא שם במאמר הנ"ל לענין ירשת האב שהאחין חולקין בשוה הירשה אף שבאמת בודאי אין יניקתם שוה, עם כל זה מאחר שאי אפשר לבית דין שלמטה לידע זאת - צותה התורה שיחלקו בשוה, ויודע תעלומות מסדר אחר־כך כראוי שנוטל מזה ונותן לזה, עין שם. כמו כן הוא ממש בכאן, כי השתפין הם כאחין ממש כנ"ל:

ועל־כן אין השתפות נגמר בדבור רק בקנין, דהינו באותו הקנין שגוף החפץ נקנה ונמכר מאחד לחברו לגמרי, אותו הקנין צריכין לשתפות ואם לאו אין השתפות חל, כמו שפסקו שם בשלחן ערוך עין שם. כי עקר השתפות הוא קנין ומכירה לגמרי כי עקר השתפות - שממון של כל אחד ואחד יוצא לגמרי מרשותו ונכנס לרשות השתפין, כי צריכין שיתחברו ויתאחדו ממש כנ"ל, ועל־כן אחר שנשתתפו ונתחברו יחד כנ"ל, חולקין בשוה כמו האחין, כנ"ל: