# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/62/2/

וזה בחינת כל הקנינים שצריכין קנין דוקא לגמר המשא־ומתן ואין המקח נגמר בדברים בלבד, כי מחמת שהמשא־ומתן נמשך ממחלקת כנ"ל, מחמת זה אי אפשר לסמך על דברים לבד, כי יכול להיות שיחזר הקונה או המוכר, כי החזרה - זה בחינת מחלקת, שמשם עקר אחיזת החזרה והשקר, כי אמת הוא בחינת אחדות, כמובא במקום אחר (סימן נא), בחינת שלום, כמו שכתוב (זכריה ח, יט): "האמת והשלום אהבו". אבל השקר הוא בחינת רבוי, בחינת מחלקת, כי באחד אין שיך מחלקת, ועקר המחלקת הוא בבחינת רבוי שהוא בחינת שקר, כמבאר במקום אחר (בסימן נא), כי זה שהוא משקר וחוזר מדבריו - זהו בעצמו בחינת מחלקת, שהוא בחינת דעה שאינה מישבת, כי בתחלה נתרצה על המקח ואחר־כך חוזר, נמצא, שלבו חולק בחינת מחלקת, ומחמת שעקר המשא־ומתן נמשך ממחלקת - על־כן אין לו קיום בדבור לבד כי אם בקנין, כי יכול להיות שיהיה שנוי וחזרה, שזהו בחינת מחלקת, מאחר שעקר המשא־ומתן נמשך מבחינת מחלקת, כנ"ל.

על־כן צריכין לעשות קיום להמשא־ומתן, דהינו על־ידי קנין־סודר שעל־ידו רב הקנינים, כי עקר קיום ותקון המשא־ומתן הוא על־ידי בחינת המשכת שלום, כי כל זמן שיש מחלקת - יש משא־ומתן כנ"ל, אבל באמת המשא־ומתן בעצמו כשזוכין לעשותו כתקונו - הוא תקון גדול, והוא בעצמו תקון המחלקת, כי זה עקר בחינת המשא־ומתן לתקן המחלקת שמשם נמשך שצריכין לעשות דיקא משא־ומתן, אבל על־ידי המשא־ומתן בעצמו - מתקנין את בחינת המחלקת, כי על־ידי המשא־ומתן ממשיכין שלום, כי עשית המשא־ומתן בקדשה כראוי הוא ממש בחינת עשית גרים שעל־ידם נתגדל כבוד השם־יתברך, שעל־ידי־זה נמשך שלום.

כי כבר מבאר וידוע, שיש ניצוצות קדושות בכל דבר שצריכין להעלותם על־ידי המשא־ומתן, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים לה, נד), שעל־ידי המשא־ומתן מעלין הניצוצות, ואלו הניצוצות הם בחינת נשמות קדושות שנפלו, וכשמעלין אותן ומבררין אותן על־ידי המשא־ומתן, זה בחינת גרים ממש, כי חוזרין מהקלפה אל הקדשה, שזהו ממש בחינת גרים. וגרים שמתגירין באים תחת כנפי הקדשה בחינת כנפי מצוה כסות נקיה, כנ"ל.

וזה בחינת קנין־סודר - שמעלין את הנשמות והניצוצות שבהמשא־ומתן שהן בחינת גרים - מעלין אותן אל כנפי הקדשה, שהם בחינת כנף הבגדים שבהם קונין בקנין־סודר ועל־ידי־זה נתגדל כבוד השם־יתברך כנ"ל, ועל־ידי־זה נעשה שלום כנ"ל, ועל־ידי השלום מתקנין את המחלקת. נמצא, שעל־ידי משא־ומתן שנמשך מבחינת מחלקת, על־ידי־זה בעצמו מתקנין את המחלקת ונעשה שלום. ועל־כן אחר הקנין־סודר - שוב אין יכולים לחזר בהם, כי על־ידי הקנין, שהוא בחינת עלית הניצוצות שבמשא־ומתן, שהוא בחינת גרים, אל כנפי הבגדים, שהם בחינת כבוד כנ"ל, על־ידי־זה נמשך שלום כנ"ל, וכשנמשך שלום ונתבטל המחלקת - שוב אין שום חזרה ושנוי, כי עקר החזרה והשנוי הוא מבחינת מחלקת, שהוא בחינת שקר כנ"ל, אבל כשנמשך שלום - נתבטל השקר והחזרה, כי שלום הוא בחינת אמת כנ"ל, ועל־כן אי אפשר לחזר אחר הקנין־סודר כנ"ל: