# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/62/3/

כי באמת המשא־ומתן שבקדשה הוא בחינת עשית גרים ממש כנ"ל, ועל־כן צריכין לקשר את המשא־ומתן אל התורה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן רפ), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, ב): 'טוב תורה עם דרך ארץ' וכו'. כי אי אפשר לעשות גרים כי אם על־ידי התורה, שעל־ידי־זה מאירין ומתנוצצין שרשי הנשמות ומתנוצצין זה לזה, ועל־ידי־זה נולדים הגרים, כמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל־כן צריכין לקשר המשא־ומתן אל התורה כדי שיוכל לעשות גרים על־ידי המשא־ומתן, כנ"ל. וזהו בחינת יששכר וזבולון, כי על־ידי שיששכר עסק בתורה, על־ידי־זה היה כח לזבולון לעשות משא־ומתן ולברר הניצוצות, שזהו בחינת גרים, שהם נעשין על־ידי התורה כנ"ל. וזהו שכתוב (דברים לג, יח): "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך, עמים הר יקראו" וכו', ופרש רש"י: על־ידי סחורתו של זבולון באים גרים ומתגירין, כי המשא־ומתן הוא בחינת עשית גרים ממש, וזה דיקא על־ידי שנתקשר זבולון ליששכר שעסק בתורה, כי על־ידי תורתו של יששכר - היה כח לזבולון לעשות גרים על־ידי המשא־ומתן, בחינת "שמח זבולן וכו', ויששכר וכו', עמים הר יקראו", הינו גרים כנ"ל. וזהו טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון - דהינו בחינת גרים ובעלי תשובה - שנשכח ונתבטל העון והקלפה וחוזרים הניצוצות אל הקדשה, וזה דיקא על־ידי התורה עם הדרך ארץ, שעל־ידי־זה דיקא נעשין גרים, כנ"ל: