# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/62/4/

נמצא, שעקר תקון המשא־ומתן הוא על־ידי בחינת המשכת שלום כנ"ל, וזהו בחינת שתפות, כי זהו עקר בחינת השתפות, כי עקר תקון המשא־ומתן שהוא בחינת גרים, הוא על־ידי התנוצצות הנשמות, שהוא בחינת זווג הנשמות - שעל־ידי־זה נולדין נשמות הגרים כנ"ל. ועל־כן לפעמים אי אפשר להרים ולהעלות המשא־ומתן כי אם על־ידי שמתקשרים ומשתתפים יחד שנים או שלשה אנשים, ועל־ידי שתפות שלהם מתקשרים גם נשמותיהם ומאירין זה לזה, ועל־ידי־זה יכולים להרים ביותר את המשא־ומתן שהוא בחינת גרים, כי עקר הגרים נתהוין על־ידי בחינה זו, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא קה.): 'מזלא דבי תרי עדיף' (מזל של שני אנשים מאחדים הוא מעלה ביותר) - 'מזל' זה בחינת שרש הנשמות שבמחשבה תחלה, בחינת (שיר־השירים ד, טו): "ונזלים מן לבנון" - 'מן לבונא דמחא' (מהלבנונית שבמח) (זהר פנחס רעיא מהימנא רלה:), ששם שרש הנשמות שבמחשבה תחלה, וזה בחינת מזל, וזהו מזלא דבי תרי עדיף - מחמת שמתקשרים ומזדוגים יחד נשמותיהם שעל־ידי־זה נולדים נשמות הגרים, שעקר תקון המשא־ומתן על־ידי בחינה זו כנ"ל. ועל־כן צריכין קנין אל השתפות כדי להעלות הניצוצות שבהמשא־ומתן שמשתתפים עבורו לבחינת כנפי הבגדים, שהם בחינת כבוד וכו', כנ"ל, ועל־ידי־זה מתקים השתפות. כי גם השתפות שבמשא־ומתן, שהוא בחינת המשכת שלום כנ"ל, אי אפשר לו להתקים כי אם על־ידי הקנין־סודר, שהוא בחינת עלית הכבוד, שעל־ידי־זה נמשך השלום ונתבטל השקר וכו', כנ"ל. כי מאחר שהשתפות בשביל משא־ומתן שנמשך ממחלקת - אין לו קיום בדברים בעלמא, כי יכול להתבטל השתפות ולהתחלק מאחר שעקר המשא־ומתן נמשך ממחלקת וכנ"ל, על־כן צריכין לעשות קנין כמו הקנין של כל דבר כשקונין אותו, דהינו קנין־סודר שהוא עקר הקנין בכל הדברים, כי על־ידי־זה נתגדל הכבוד כנ"ל, ונמשך שלום ואזי אין שום חזרה כנ"ל, כי עקר תקון המשא־ומתן על־ידי בחינת המשכת שלום. וזה עקר השתפות בשביל להמשיך שלום, שעקר תקון המשא־ומתן על־ידי־זה, כנ"ל: