# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/63/4/

ועקר שרש השתפות דקדשה נמשך משתפות יששכר וזבולון, שעשו שניהם שתפות דקדשה שאחד יעסק בתורה והשני יעסק במשא־ומתן ויפרנס את אחיו, וזה עקר השתפות דקדשה, כי זה עקר תקון המשא־ומתן כשזוכין לעסק במשא־ומתן להחזיק את התלמיד־חכם העוסק בתורה ועבודה באמת - לפרנסו ולתן לתוך פיו כל הצטרכותו, כי אז בודאי יזכה לנצח את המלחמה לגמר המשא־ומתן בקדשה גדולה ויעשה תקונים גדולים על־ידי המשא־ומתן בעצמו, כי יזכה להוציא כל ניצוצות הקדשה על־ידי המשא־ומתן, כנ"ל.

כי בשעת המשא־ומתן צריך להשתמש עם המטה־עז הנ"ל שהיא התפלה של הבעל־כח וכו', כנ"ל, ועקר כח וגבורה של המטה־עז הנ"ל הוא על־ידי התלמיד־חכם האמת העוסק בתורה ועבודה, שעל־ידי־זה יקבל כח וגבורה להוציא הניצוצות בשעת המשא־ומתן על־ידי המטה־עז הנ"ל, בבחינת (תהלים קי, ב): "מטה עזך ישלח ה' מציון" - 'מציון' דיקא, כי ציון נקראים התלמידי חכמים אמתיים, כמו שכתוב (תהלים פז, ב): "אהב ה' שערי ציון". ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ח.): 'שערים המצינים בהלכה' וכו'. וכמו שפרש רש"י שם במקרא זה בעצמו (תהלים קי, ב): "מטה עזך ישלח ה' מציון", בזכות מעשים טובים המצינים בידך וכו'. נמצא, מי שרוצה לעשות משא־ומתן בקדשה צריך לעשות שתפות עם התלמיד־חכם, דהינו להחזיק אותו ועל־ידי־זה יקבל כח, בחינת מטה־עז, לנצח המלחמה, לברר כל הניצוצות שבמשא־ומתן ולא יהיה נשאר שקוע שם, חס ושלום.

ועל־כן גם בשעת יציאת מצרים נתחברו יחד משה ואהרן ללחם עם הסטרא־אחרא על־ידי מטה־עז הנ"ל, כי רב המופתים עשה אהרן במטה עז הנ"ל, כמו שכתוב (שמות ז, ט): "והשלך לפני פרעה יהי לתנין". שהוא בחינת המלחמה במטה עז הנ"ל, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזה הענין עשה אהרן במטהו, כמו שכתוב (שם פסוק י): "וישלך אהרן את מטהו", והכל בכחו של משה, כמו שכתוב (שם ד, טז): "אתה תהיה לו לאלקים" וכו'. כי בכחו של משה עשה אהרן מלחמה עם המטה־עז שהוציא על־ידי־זה כל החיות והניצוצות מהסטרא־אחרא, כנ"ל, כי הוא מלחמה גדולה ואי אפשר ליחיד לסכן עצמו במלחמה כזו, כי אולי יבלעו אותו, חס ושלום, רק על־ידי כחו של משה היה כח לאהרן להשליך את מטהו לפני פרעה, שהוא בחינת מלחמה הנ"ל. וגם פינחס שעשה פלילות עם קונו והשתמש עם התפלה־בבחינת־דין הנ"ל, הכל היה על־ידי כחו של משה שצוהו בזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא סנהדרין פרק הנשרפין (פב.) שאמר לו: 'קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא' (קורא האגרת הוא יהיה השליח לקימה):