# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/63/5/

וזה שכתוב (דברים לג, יח): שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו'. כי מקרא זה שמח זבולן דרשו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה עב, ה) על מה שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר וזהו שמח זבולן - 'שמח' דיקא, כי על־ידי משא־ומתן בקדשה כזו שמחזיק את התלמיד־חכם, על־ידי־זה זוכה להוציא על־ידי המטה־עז כל ניצוצות הקדשה מן הסטרא־אחרא, שעל־ידי־זה זוכין לשיר ונגון שיתער לעתיד, שאז תגדל השמחה מאד, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב עד הסוף. וזהו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יג) שמשא־ומתן הוא בחינת (תהלים פא, ג): "שאו זמרה ותנו תף", שהוא בחינת משא־ומתן, הינו כנ"ל. כי על־ידי משא־ומתן, שעל־ידי־זה מבררין הניצוצות על־ידי המטה עז כנ"ל, על־ידי־זה זוכין לשיר ונגון שיתער לעתיד, כנ"ל. וזהו שמח זבולן - 'שמח' דיקא, כי השיר והנגון הנ"ל הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צב, ה): "עלי עשור ועלי נבל כי שמחתני ה' בפעלך" וכו'.

וזהו (דברים לג, יט): עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, ופרש רש"י, שיתגירו העמים על־ידי סחורה של זבולון, הינו כנ"ל, כי על־ידי מטה־עז הנ"ל שנתעורר על־ידי המשא־ומתן בקדשה על־ידי שמחזיק את התלמיד־חכם, על־ידי־זה נעשין גרים, כמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו כי שפע ימים יינקו - 'שפע ימים' דיקא, כי הוא בחינת קריעת ים־סוף שזכו אז לשפע גדול, שהוא בזת הים, כי משא־ומתן בקדשה הנ"ל הוא בחינת קריעת ים־סוף ממש כנ"ל, שזוכין על ידו לשפע גדול של עשירות. וזהו כי שפע ימים יינקו - כי השפע נמשך מן הים מבחינת קריעת ים־סוף שנעשה על־ידי המטה־עז הנ"ל.

וזהו ושפני טמוני חול - שכל הניצוצות הקדושים שהיו ספונים וטמונים בתוך החל, שהוא הפך הקדשה, כמו שכתוב (ויקרא י, י): "ולהבדיל בין הקדש ובין החל". ועכשו על־ידי המשא־ומתן בקדשה - על־ידי שזבולון מחזיק ליששכר התלמיד־חכם, על־ידי־זה מוציאין כל הניצוצות הקדשה שהיו ספונים וטמונים בתוך החל והסטרא־אחרא על־ידי המטה־עז הנ"ל, כנ"ל: