# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/63/6/

וזהו מה שנפסק בשלחן ערוך: אין השתפות נגמר בדברים אלא בקנין, לפיכך כל דבר כפי קנינו וכו'; כי ענין קנין של כל הדברים הוא רק מחמת שהסטרא־אחרא נאחזת באלו הניצוצות שבתוך המשא־ומתן ומהם באים כל השנויים שבמשא־ומתן. ומחמת זה לא סמכא דעתם. עד שעושין איזהו קנין, וכל הקנינים הם על־ידי עשיה בידים, כגון קנין־סודר שמקבל החפץ בידיו או משיכה ומסירה והגבהה וכו', וכל זמן שלא בא המשא־ומתן לתוך עשיה, שהוא בחינת ידים - לא נגמר הקנין על־ידי דברים לבד עד שעושין קנין בידים. הינו כי אי אפשר לברר הניצוצות שבמשא־ומתן כי אם בכח גדול, הינו על־ידי התפלה בבחינת־דין של הבעל כח כנ"ל, כדי שתרצה הסטרא־אחרא לבלע את התפלה הזאת, חס ושלום, מאחר שהוא בבחינת דין. אבל על־ידי עצם הכח של הבעל־כח, עומדת לו זאת התפלה בבית הבליעה שלו וכו', שעל־ידי־זה מכרח הסטרא־אחרא להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלעה וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת עשית המשא־ומתן שצריכין להמשיך הפרנסה על־ידי איזה עשיה דיקא, כמו שכתוב (דברים ב, ז): "וברכך בכל מעשה ידיך". וזהו בחינת מה שהכרח יעקב אבינו להתלבש בבגדי עשו בשביל לקבל פרנסה, שהוא הברכה שברכו אביו (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ" וכו'. כי עשיה הוא בחינת דין ששם אחיזת עשו, שהוא לשון עשיה, בחינת "והידים ידי עשו", כי בעשיה, בחינת ידים - שם אחיזת עשו. ויעקב היה צריך להכניע עקב עשו בבחינת (שם כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועל־כן היה צריך להשתמש עם המטה־עז הנ"ל שהוא בחינת דין, על־כן הכרח להתלבש בבגדי עשו והלביש את ידיו עד שהיו דומים לידי עשו, כמו שכתוב (בראשית כז, כב): "הקל קול יעקב והידים ידי עשו". הינו כי יעקב התלבש את עצמו בבחינת דין כדי להוציא מהסטרא־אחרא כל חיותה, כדי להמשיך פרנסה שהוא הברכה שברכו אביו כנ"ל. ומזה נמשך מה שצריכים לעשות איזה עשיה של משא־ומתן או מלאכה בשביל פרנסה, כי צריכין להתלבש את עצמו בבחינת עשית הידים שהוא בבחינת דין כדי להמשיך פרנסה, כי אי אפשר להמשיך פרנסה כי אם על־ידי מטה־עז הנ"ל - שהוא תפלה־בבחינת־דין כנ"ל: