# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/63/8/

ועקר הקנין הוא קנין־סודר - שאנו לומדין אותו מפסוק (רות ד, ז): "וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא־מציעא מז.). כי עקר הקנין הוא בנעל, ששם אחיזת עקב דסטרא אחרא - עקב עשו שצריכין להכניעו על־ידי המטה־עז הנ"ל, ועל־כן היו נוהגין שהיה שולף איש נעלו ונתן לרעהו – להורות, שנתבטל אחיזת עקב דסטרא אחרא, עקב עשו, בבחינת "וידו אחזת בעקב עשו", שזהו בחינת "של נעליך מעל רגליך" הנאמר במשה ויהושע, ועל־כן על־ידי שליפת הנעל - שעל־ידי־זה נתבטל אחיזת הסטרא־אחרא, בחינת עקב עשו כנ"ל, על־ידי־זה נתקים המקח, כנ"ל. ומשם אנו למדים כל הקנינים שהם דומיא דנעל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם): מה נעל וכו'.

כי באמת כל החפצים של המשא־ומתן הם בבחינת נעל, בבחינת רגלין, כי הממון הוא בחינת רגלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.): "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ז) - 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו'. ועל־ידי שבא החפץ, שהוא דומיא דנעל, לתוך הידים - זהו בחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", כי על־ידי הידים, שהם בחינת כח של הבעל כח הנ"ל, על־ידי־זה מכניעין אחיזת עקב עשו, שמשם כל השקרים והחלופים והשנויים שמשנה את דברו, חס ושלום, ועל־ידי כח הידים נכנע אחיזתם כנ"ל, ואז נתקים המקח והמשא־ומתן, כנ"ל: